שוקי גלילי וצביקה בשור ביקשו מבלוגרים לפתוח בקמפיין בעד שביתת סגל ההוראה באוניברסיטה הפתוחה.
מכיוון שהכרתי את הנושא גם לפני פרוץ השביתה התנדבתי מיד לכתוב רשומה. אולם, כשניגשתי למלאכת הכתיבה נעצרתי – כיצד ניתן לכתוב תוכן מעניין (רף שני מנסה להציב לעצמי, בין אם בהצלחה ובין אם לא) על מאבק למען המובן מאליו (הסכם קיבוצי, בטחון תעסוקתי וכד')? אמנם חנן כהן כבר עמד על הזכות לכתוב תוכן לא מקורי, אולם אני מוכרח להודות שאיני בנוח עם העתק-הדבק של קומוניקט כזה או אחר (עיתונאי כנראה אני לא אהיה).
ואז הבנתי – זה בדיוק העניין! העובדה שמרצים שעובדים באוניברסיטה שנים צריכים להיאבק על הזכות לביטחון תעסוקתי כדי שלא תופסק העסקתם אחת לארבעה חודשים, על הזכות להסכמים קיבוציים, העובדה שהאוניברסיטה הפתוחה, מוסד ציבורי, נוהגת כאחורנת קבלני כוח האדם – זה כל העניין. הנהלת האוניבסרסיטה צריכה לחזור בה מהתנהלותה המבישה ולהיענות לתביעות המוצדקות של המרצים השובתים, המבקשות להעניק להם תנאים בסיסיים הקיימים בכל אוניבסרסיטה אחרת.
רוצים לקבל הודעה בדוא"ל בכל פעם שהבלוג מתעדכן? לחצו כאן
תגים: האוניברסיטה הפתוחה, כוח לעובדים, עבודה מאורגנת, שביתה
24 במאי 2009 בשעה 01:20 |
[...] Tomer Reznik adds on his blog: "As I was wondering how I can write an interesting post about a struggle for the obvious [...]
24 במאי 2009 בשעה 04:24 |
[...] Tomer Reznik adds on his blog: "As I was wondering how I can write an interesting post about a struggle for the obvious [...]
8 ביוני 2009 בשעה 09:34 |
[...] Tomer Reznik menambahkan dalam blognya: Awalnya saya tidak yakin bisa menulis sesuatu yang menarik tentang perjuangan pegawai yang [...]