כמאל הוביל תהליך של חילון מול אוכלוסייה כפרית (בעיקרה) ונחשלת, שמן הסתם לא כולה אהבה את התהליך (בוודאי לא אנשי דת שאיבדו יוקרה ומעמד), אבל לא הייתה בעלת משנה סדורה ובעלת לעומתיות כה יוקדת כלפי אלה שחוללו אותו.
יתרה מזו, בכמאליזם הייתה גלומה הבטחה (לפחות על הנייר) לרווחה ולשיפור רמת החיים של האוכלוסייה. לעומת זאת, החרדים בישראל מחוברים לתקשורת, יש בקרבם חוגים נרחבים בעלי השקפת עולם מוצקה ופוליטית מאד, והציבור שלהם כבר נהנה ממערכת רווחה ובריאות מתקדמות.
לפיכך, בישראל ייתקל ניצן-כמאל במשטמה עזה ואף אידאולוגית כלפיו, מפני ששיטתו תהיה כולה מקל, ולא גזר, לדידם של הדתיים.

תומר, הביקורת שלך על טורקיה נשמעת לי רכה מאד. אנחנו יכולים לפתוח דוחות אמנסטי אינטרנשיונל על טורקיה משלושים השנים האחרונות ולראות כיצד נהגו ונוהגים שם הצבא, הממשלה ומיליציות ימניות בשיטתיות: רציחות פוליטיות, אונס, עינויים, מדיניות של אדמה חרוכה כלפי הכורדים וחקיקה דרקונית שאסרה אפילו את השימוש בביטוי "העם הכורדי". נראה לי שאם מישהו היה משתמש בשפה הזו כלפי מעשי ישראל בשטחים, היית אומר שהוא מכבס מילים.

מציע שכולנו נצניע לכת בתחום הזה, ולא נפתח במלחמה. מוטב שנמקד את מאבקנו באכיפת תכנית ליבה על מערכת החינוך החרדית, במאבק בהסתה ובאלימות לאומנית דתית (גם במערכות של הדתיים-לאומיים), ובמציאת פתרונות סבירים בתחום דיני האישות.

ואגב, טוב לקרוא בכתבה שיואב קרני חושש מהשפעת החרם מצד המערב על ישראל (הכובשת). עכשיו נותר לנו לדאוג שחששו יתגשם, כי השינוי לא יבוא רק מבפנים

מוסטפה כמאל (אבי טורקיה=אתאטורק) והדיקטטורה החילונית-מילטריסטית שבנה לא יכולה להוות מודל, בטח לא לנו.
אגב, יש בה משום סתירה למה שאתה שואף אליו – הצבעה של השכבות המוחלשות לשמאל. מכאן, שהסבטקסט שלך הוא – מה שלא ילך בטוב, ילך בכוח..

לא בכדי ארדואן ומפלגתו הניאו-איסלמית מנצחת מערכת בחירות אחרי השניה, למורת רוחו של הצבא, "שומר החוקה" (?!), שגם מבטא את רוח האליטה.

אגב, אותו ארדואן מוביל עכשיו פיוס היסטורי עם ארמניה, אוטונומיה לכורדים ופתרון הסכסוך בקפריסין (וגם יוצא כנגד בעלת הברית הלא ערבית מדרום, כן אנחנו, על רקע המדיניות כלפי הפלסטינים).

מוסטפה כמאל מתהפך בקברו….

אם מחפשים מודל שלטוני טוב, אפשר גם להציע את טדי רוזוולט. כתבתי על כך משהו כאן:
http://www.aplaton.co.il/story_317

נראה כי שההסבר למה כמאל ולא גמבטה הוא פשוט – אנחנו הרבה יותר ג'ונגל מוילה. וגם רעיונותיו של גמבטה הגיעו אחרי שבונפארטה זרע חלק מהם בכוח הזרוע.