השר למניעת אקטיביזם שיפוטי

לפני קצת יותר משנה מונה דניאל פרידמן לתפקיד שר המשפטים, זאת לאחר שהשר רמון התפטר מתפקידו בעקבות המשפט שהתנהל כנגדו (ובו הורשע). יוסי ורטר, הפרשן הפוליטי של "הארץ" היטיב לתאר את המינוי – "כמו טלי פחימה לראש השב"כ". פרידמן זכה לכינוי זה בשל הביקורות החריפה שהחל פרידמן למתוח על בית המשפט העליון, שופטיו וסמכויותיו לאחר שחברותו נילי כהן לא מונתה ב-2003 לשופטת בעליון. מעניין להזכיר, בהקשר זה, את הציטוט הבא: "מדובר בחלק מהתכחשות כוללת למנגנונים הדמוקרטיים שהקימה המדינה. השאלה אינה נוגעת רק להליך מינוי שופטי העליון, שנחשב לאחד הטובים והמאוזנים מסוגו … הרב עובדיה יוסף בחר לתקוף את בית המשפט העליון אבל יושר אינטלקטואלי היה מחייב אותו לקרוא לחסידיו להתפטר מהכנסת" הדברים הללו נכתבו, תאמינו או לא, ע"י השר פרידמן עצמו, בטרם פרשיית נילי כהן, כמובן. ללמדנו שיעור ביושר אינטלקטואלי.

ומאז מונה פרידמן לשר החל נוהג ככלב-תקיפה משולח-רסן, יורה חיצים (או שמא "זורק אבנים") לעבר שופטי העליון והמערכת המשפטית בכללה, עד לכדי דה-לגיטימציה שלה. כמובן שההתבטאויות של פרידמן הן רק הפיקנטריה, ועיקר העיקרים הן הרפורמות השונות שהציע, שגם אם באופן תיאורטי ראוי לבחון על אחת מהן לגופה, ניתן למצוא בהן מגמה משותפת – מחד להחליש את מערכת המשפט בכלל, ובית המשפט העליון בפרט, ומאידך להגדיל את השפעתם של הפוליטיקאים על מערכת המשפט.

את המגמה הזו ניתן לראות בכוונותו של פרידמן להגביל את סמכות בג"ץ לפסול חוקים (ובעניין זה ראוי להעיר, שבניגוד לרושם שקיים, בכל שנות קיומו ביטל בית-המשפט רק שישה חוקים של הכנסת), להגביל את סמכות בג"ץ לדון בנושאים הקשורים לביטחון ותקציב, להגביל את סמכות בג"ץ להתערב בהחלטות היועמ"ש, לצמצם את זכות העמידה, והצעה מהימים האחרונים ממש – להגביל את סמכות בג"ץ (מפתיע, לא?) לדון בנושאים הקשורים להתאזרחות.

דומה אפוא שפרידמן נכנס לתפקידו ובכוונתו לבצע ריאקציה חוקתית, אולם "תפסת מרובה לא תפסת" – פרידמן עורר שיעורים כאלו של התנגדות, הן בקרב השופטים בדימוס (בהם דורנר, ברק וחשין), הן בקרב אנשיאקדמיה, והן בקרב גורמים בקואליציה ובמערכת הפוליטית, שנאלץ לחזור בו מחלק מהשינויים שהציע, ואני נוטה להאמין שעיקר "תרומתו" של השר פרידמן כבר לא תהיה בביצוע רפורמות כלשהן (לפחות לא בהיקף משמעותי), אלא בהשארת אדמה חרוכה והחלשת האמון בבית המשפט.

אם אכן פרידמן אינו מצליח בהעברת הרפורמות שלו, נשאלת השאלה מדוע הוא נשאר בתפקידו, שהרי אין חשד שפרידמן תאב שררה. התשובה היא שפרידמן משמש כחרב המונחת באופן קבוע מעל ראשי השופטים, בעודם דנים בתיקים בעלי חשיבות עליונה, כגון העתירה העומדת בדבר התיקון לחוק והאזרחות והעתירה כנגד הפרטת בתי-הסוהר. כיצד ניתן לצפות מהשופטים בתיקים הללו שישפטו באופן חופשי כאשר מעל ראשם מרחפת ברקע האיום של פגיעה בסמכויות בג"ץ ופוליטיזציה של הרכבו?

לא, השר פרידמן הוא לא שר המשפטים, הוא השר למניעת אקטיביזם שיפוטי.

רוצים לקבל הודעה בדוא"ל בכל פעם שהבלוג מתעדכן? לחצו כאן

מודעות פרסומת

6 מחשבות על “השר למניעת אקטיביזם שיפוטי

  1. עוד תפקיד מרכזי של פרידמן, אותו תיארת בצורה חלקית, הוא להכשיר את הקרקע להחלשת בית המשפט העליון ע"י שר המשפטים הבא, או הבא אחריו, או הבא אחרי הבא אחרי הבא אחריו.
    ייקח עשור לתקן את הנזק המצטבר שהוא יוצר לאמון במערכת המשפט.

  2. לפחות דבר טוב אחד יכול לצאת מאהוד ברק במו"מ הקואליציוני, שפרידמן מחשב את קיצו לאחור.
    לתקן את מה שהוא גרם, כמובן, יהיה קשה אם אפשרי בכלל.

  3. כן, סביר מאוד להניח שנראה את פרידמן הולך בקרוב, עקב הלחץ מצד העבודה ומרצ. אבל כפי שאמרת, הנזק שפרידמן עשה הוא עצום, וכן ישנו נזק נוסף שגרם גדעון סער עם החוק שיזם (ושעבר) שדורש רוב של שבעה בועדה למינוי שופטים לצורך מינוי שופט – מה שיביא למינוי שופטים בינוניים וקונצנזואלים בלבד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s