בשולי הפריימריז המשעממים

(פורסם גם במדור המכתבים למערכת ב"הארץ" בגירסא מקוצרת ומקוצצת)

ב-17 בספטמבר, בעוד כשבועיים, יתקיימו הבחירות לראשות קדימה, שיקבעו לא רק את זהות יו"ר קדימה אלא גם את זהות ראש-הממשלה, לאחר שרה"מ הנוכחי, אהוד אולמרט, הודיע שיתפטר לאחר הפריימריז. כאמור, בבחירות הללו תקבע זהות ראש-הממשלה, ועם זאת, מדובר, לדעתי, בבחירות  לא מעניינות.

כאן ודאי תתעורר תמיהה "כיצד יכולות בחירות שיקבעו את זהות ראש-הממשלה לא מעניינות?" התשובה היא שההבדלים בין המועמדים השונים מסתכמים בהבדלי תדמית וסגנון, בעוד שהבדלים עקרוניים ביניהם לא קיימים, ואם ישנם כאלה (דבר שכאמור אני מטיל בו ספק גדול), הרי שהם לא ניכרים ולא משחקים שום תפקיד במערכת הבחירות. חיים רמון, אדם שכבר הסתבך בלשונו, אמר באופן דיפלומטי-משהו שהוא מצר על כך שאיש מהמועמדים לראשות מפלגתו לא הציג מצע עקרוני-ערכי (או, בשפה גסה "אידאולוגי") כלשהו, למען יוכלו הבוחרים להשוות בין עמדותיהם השונות של המועמדים.

יש לומר, בכנות, שאין להתפלא על כך. נהפוכו – ניתן היה להתפלא לו היה מצב הדברים אחרת. הרי קדימה, בדנ"א שלה, היא מפלגה שרואה עצמה כאנטי-אידאולוגית, פרגמטית-בעיני-עצמה ואופורטוניסטית-בעיני-הזולת. קדימה נוסדה על ידי שרון בצלמו ובדמותו (או ליתר דיוק כדי שתהלום את צלמו ודמותו – היינו תחוויר לחלוטין אל מולו, שלא כליכוד, מפלגה בפני עצמה עם מוסדות, אשר יש לה קיום מעבר למנהיג שלה) והיא מהווה השיא של הפרסונליזציה של הפוליטיקה  – הפיכת העיסוק הפוליטי לעיסוק באישים ולא ברעיונות. המגמה הזאת המשיכה ברה"מ אולמרט, אשר אמר אמירה שרק בגינה אין הוא ראוי להיות רה"מ והיא ש"ראש ממשלה לא צריך אג'נדה, הוא צריך לדעת לנהל מדינה", משל הייתה מדינת ישראל קונצרן גדול במיוחד.

עם זאת, בשולי המאבק בין ציפי מופז לשאול לבני (או להפך – מה זה משנה?), ישנו היבט מעניין, שדומני שרבות לא דובר בו –  מאבק-הכוחות המתחולל בקדימה, מפלגה בת שלוש בסך-הכל – זהו מאבק על השליטה במפלגת השלטון בין שתי קבוצות שכל אחד משני המועמדים המובלים מייצג. מופז, מבחינה זו, הוא "עוד מאותו הדבר" כפי שאומרים באנגלית – הוא בנה ובונה עצמו דרך חבירה לקבלני קולות ולעסקנים (כנהוג בכל מערכת בחירות ובכל מפלגה) ונצחון שלו יראה שהכלל הידוע שבבחירות פנימיות חשובים השטח והמפקד המאורגן עודנו תקף. לבני, לעומת מופז, היא, בראש ובראשונה בחירת לבה של התקשורת (ולפיכך של בעלי ההון) אשר ללא ספק עזרה לה משמעותית לשפר מעמדה מול מופז , שאנשיו "חרשו את השטח" והשיגו עבורו תמיכה מקבלני הקולות הגדולים. למען הסר ספק, אין בתמיכת האליטה הכלכלית בלבני כדי לנקות את מופז מקשרי הון-שלטון, אשר בהם הוא נגוע גם נגוע, אולם יש בכך כדי להאיר על בחירתה של לבני, משמעותה ואופן פעולתה הצפוי.

רוצים לקבל הודעה בדוא"ל בכל פעם שהבלוג מתעדכן? לחצו כאן
מודעות פרסומת

5 מחשבות על “בשולי הפריימריז המשעממים

  1. אינך מחדש דבר, כרגיל…עצם ההתעסקות בבחירות אלו מוכיחה שלא הגעת לשלב ההארה – שהוא הקלקסוניזם!

  2. אנא קרא מאמר זה.

    http://www.nfc.co.il/Archive/003-D-31467-00.html?tag=17-26-32

    מרגרט תאצ'ר ישראלית?

    שאלת כשירותם הביטחונית של המועמדים לראשות הממשלה חשובה ורלוונטית, אך לא פחות מכך האג'נדה הכלכלית שלהם. שרת החוץ ציפי לבני ממעטת באמירות ממוקדות גם בנושא מכריע זה, ולא בכדי – היא שותפתו הפעלתנית לשעבר של רה"מ נתניהו ביישום אידיאולוגיה כלכלית קיצונית.

    ציפורה ,Mrs. "Clean",היתה שם ליד שרון ונתניהו, בתפקידה כ מפריטה הלאומית ,ובהעברת נכסי הציבור לכמה משפחות בנזיד עדשים.

    "אי אפשר להסתכל רק על טובת העובד בהליך ההפרטה. צריך לשים דגש על האינטרס הכולל של המדינה בהפרטה. בלא מעט מקרים, סוגיית אי הוודאות של העובדים היא טעות אופטית, ובעיני היא לא שיקול אם להפריט או לא".

    כך אמרה ציפורה לבני.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s