הרהורים על התקשורת

ברשומה הקודמת קראתי לכם לקיים את חובתכם האזרחית ולראות את הסרט של מיקי רוזנטל "שיטת השקשוקה", אשר האחים עופר מטילים מורא על כל מי ששוקל להציגו. זו רק תזכורת לכך שהלכה למעשה השליטה בשיח הציבורי מצוייה בידי קבוצה קטנה של בעלי הון השולטים בתקשורת, שמחוייבים לדבר אחד – לרווח שלהם עצמם, ולא בוחלים באמצעים כדי להשיג את מטרתם. לכן, זו גם הזדמנות לחשוב על הפקעת ההגמוניה מידי בעלי ההון, לא רק באמצעות יוזמות כ"שקוף" (או "עבודה שחורה") שמנסות לשנות "מלמטה" ולהתחרות בכלים התקשורת הקיימים, אלא באמצעות שינוי מלמעלה – היינו שינוי פוליטי, שפירושו שינוי חוקי המשחק כך שהמצב השערורייתי שבו ההון שולט בתקשורת יפסק.

ורק כדי לוודא שאינני רותם את העגלה לפני הסוסים, אסביר בקצרה מדוע שליטת ההון בתקשורת היא שערורייתית: באמצעות הכוח שיש לתקשורת לקבוע בפועל מה נדע, מה לא נדע ואיך נדע (נימת ונפח הסיקור וכו' – ומיד עלה בראשי הציטוט הנהדר של מארק טווין "If you don't read the press – you are uniformed, and if you do read the press you are misinformed"), התקשורת מכתיבה במידה רבה מאוד את השיח הציבורי הרחב ואת גבולותיו (ראו גם: קפיטליזם הדפוס). הנטייה האוטומטית של הדמוקרט המצוי הינה לראות בתקשורת בבעלות המדינה/מפלגה כלשהי וכד' כלי לא אמין, ואילו בתקשורת מסחרית כ"נייטרלית" ו"אובייקטיבית", ולכן לעולם יוגבל השיח על עצמאות התקשורת לעצמאות התקשורת אל מול המדינה, הצנזורה הצבאית וכד', תוך התעלמות מוחלטת מן העובדה שבעלי ההון הם שחקן מרכזי בזירה הפוליטית (שכן הפוליטיקה היא בראש ובראשונה חלוקת עוגת המשאבים הלאומית) ואינם "נייטרליים" כלל ועיקר.

למעשה, בתקשורת בשליטת בעלי-ההון טמונה סכנה גדולה יותר מבתקשורת ממלכתית במדינה דמוקרטית, שכן בעוד שהממשלה היא ציבורית בעל ההון הוא אדם פרטי שהמחוייבות שלו היא לעצמו בלבד והמחוייבות העקרונית שלו לשקיפות נמוכה הרבה יותר.

חשוב לי בשלב זה להעיר הערה בנוגע לרשומה זו, והיא שאינני בא להציע כאן פתרון ספציפי בו אני תומך אשר יפתור את הבעייתיות שדנו בה זה עתה, אלא ניסיון להתחיל לפתח כיווני מחשבה בנושא, ובתקווה לפתח דיאלוג עם הקוראים (אתכם), בסוגייה שעמדתי בה  אינה מגובשת כלל ועיקר.

ובכן, הבה נשוב לעניינו – כיצד ניתן להפקיע את ההגמוניה של ההון על התקשורת? נתחיל באופציה השקופה, אשר למעשה מציעה הקמת אמצעי תקשורת חדש אשר אמור להתחרות באמצעי התקשורת הקיימים. על אל אף שאופציה זו היא הקונבנציונלית ביותר, ולפיכך נראית כישימה ביתור, היא נראית לי כחסרת סיכוי מטבעה, שכן היא מנסה לנצח את ההון ב"מגרש שלו" (היינו בכמות הרכישות/צפיות, כאשר לרשות ההון אמצעים שיווקיים רבים מספור וכן הוא פונה מראש למכנים המשותפים הנמוכים ביותר, ולפיכך בלתי אפשרי להתחרות בו בהצלחה מבלי להיהפך כמוהו). האופציות השנייה היא מניעה פורמלית מגורמים מסחריים בעלות על אמצעי התקשורת והחזרת התקשורת למצב שבו היא הופכת מכלי ליצירת רווח (כפי שנהפכה להיות) לכלי להעברת מסרים וביקורת – ע"י החייאת העיתונות המפלגתית, העברת השליטה באמצעי התקשורת האקטואלית לקבוצות עיתונאים בעלות אג'נדות ברורות וכו'

ההון משיג שליטה נוספת בתקשורת בכל הנוגע לענייני מקורות המימון, בעתונות הדפוס, למשל, מעבר לשליטה בעיתונים עצמם להון יש דרך נספת בה הוא שולט בעתונות המסחרית, והכוונה כמובן לפרסום ולפרסומות, שמרכיבים את חלק הארי ברווחי העיתונים (בעבר שמעתי שמדובר על כשמונים אחוז מן הרווחים, אולם אין לי מידע המאשש טענה זו). ובכן, קודם כל, אני כלל לא בטוח שראוי לה לעיתונות שתהא עסק למטרות רווח – העתונות החופשית, המבקרת והפעלתנית הינה צורך מרכזי של הדמוקרטיה (ולפיכך מכונה לעיתים "הרשות הרביעית") ויש לחשוב על מודלים שיאפשרו לעתונות להתקיים ללא מורא מפני מפרסמים וללא חששות קיומיות, מתוך צורך פנימי של המשטר הדמוקרטי.

כאן מסתיים חלקי בדיון, וברוח המשחק שהתנהל בבלוגוספרה לפני כשנתיים, אני מעביר את המקל לאודי מנור, לנדב פרץ ולטל גלילי.

רוצים לקבל הודעה בדוא"ל בכל פעם שהבלוג מתעדכן? לחצו כאן
מודעות פרסומת

2 מחשבות על “הרהורים על התקשורת

  1. חבל שאני לא יכול להעלות פה במסרים תמונה נחמדה שקיבלתי בפעם ושם ניתן לראות כיצד משפחות ההון שולטות בתקשורת ובמידע הזורם אלינו … אבל למה לנו לבכות כי זה היה תמיד ותמיד יהיה ומי ששלט על המידע הוא תמיד שלט ותמיד ישלוט וזאת הסיבה שבעיתון אני קורא את מודעות האבל ואת האסטרולוגיה והתשבצים, כי אלו המדורים שמדי פעם משתנים …. הכל נמצא שם במכבסת מילים ידוע מראש

  2. האם קראת את המאמר בהארץ בסוף השבוע האחרון, על עורך הדין – משרתם של האחים עופר- שכתב על יחסי עשירים עניים ועל החיים 'הקשים' של האחים עופר ?

    אין ספק שהבלוגים בישראל כן יכולים לתרום לשיח החברתי- אם רק יתייחסו אליהם ברצינות, וכך גם הטוקבקים אמורים לנסות ולעשות- לתרום לדיון ולהפריח אותו. לדוגמא, אנחנו ב- 'למה לי פוליטיקה' מנסים לעשות זאת, על רקע הבחירות המתקרבות http://www.lamalipolitica.com- כולי תקווה שנצליח.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s