אפקט דב חנין – היה או לא היה?

(הרשומה מכילה קצת יותר מספרים מהרגיל, עמכם הסליחה)

עם עלייתה של חד"ש משלושה לארבעה מנדטים שב ועלה הסבר "אפקט דב חנין" – היינו תמיכה של מצביעים יהודים נוספים (צעירים תל-אביבים בעיקר) בחד"ש, כגורם לגדילתה של חד"ש (עקב הפופולריות והעשייה של ח"כ דב חנין). כמו כן, אין ספק שבבחירות הללו חד"ש הגבירה בצורה משמעותית את מאמצי השכנוע בקרב הציבור היהודי וניהלה קמפיין יצירתי ומשעשע, שרובו מוקד, להבנתי, בניסיון להעביר מצביעים צעירים ומצביעים מהאגף השמאלי של מרצ לחד"ש.

לי, אישית, הדיבורים על תופעה של עלייה משמעותית בתמיכה בחד"ש בקרב הציבור היהודי נשמעו מופרכים, כמו גם הניסיונות המתמידים של אנשי חד"ש להסביר את גדילתם בנדידת קולות ממרצ לחד"ש (ולא, למשל, בהחלשות המשמעותית של המפלגות הציוניות בציבור הערבי). לפיכך, החלטתי לעשות מעשה ולהשוות בין כמות הקולות שקיבלה רשימת חד"ש בישובים יהודיים ובערים מעורבות (ת"א-יפו, חיפה, עכו, נצרת-עילית, מעלות-תרשיחא וכד') בבחירת הללו ובבחירות 2006.

קצת נתונים: בבחירות 2006 קיבלה חד"ש 86,092 קולות, מתוכם 13,799 קולות מיישובים 'יהודיים' ומערים מעורבות – כחצי מנדט.

דב חנין (צילום: galit lub)
דב חנין (צילום: galit lub)

בת"א-יפו קיבלה חד"ש בבחירות הקודמות 2009 קולות. בבחירות 2009 קיבלה חד"ש 112,130 קולות, מתוכם 24,589 קולות (מעט פחות ממנדט) מיישובים יהודיים וערים מעורבות (כלומר, עלייה של 10,790 קולות בישובים שאוכלוסיותם יהודית ובערים מעורבות). בת"א-יפו קיבלה חד"ש 5,203 קולות בבחירות האחרונות (עלייה של כ-2,200 קולות בת"א-יפו, בה כזכור קיבל חנין 34% מהקולות לראשות העירייה). מטעמי עצלות הנתונים על יישובים מעורבים לא הופרדו מהנתונים על ישובים יהודיים, ואני מרשה לעצמי להניח שהתמיכה בחד"ש בקרב האכולוסיה היהודית גופא נמוכה בעוד כמה אלפים.

לחברי הטובים בחד"ש אני מוכרח לומר, עם כל הכבוד  – לא דובים ולא יער. עלייה בכעשרת אלפים קולות לא מעידה על תמורה אלקטורלית משמעותית ואמיתית -חד"ש עדיין אינה מצליחה לקיים דיאלוג משמעותי עם הציבור היהודי בישראל. הדיבור על "אפקט דב חנין" נמצא במקום בו נגמרת המציאות ומתחיל הדימוי. מה שמזכיר לי סיפור שסיפרה לי ידידה טובה אשר שירתה בגלי-צה"ל (ואף הייתה מפיקה של תוכנית אקטואלית מובילה בתחנה), חצי בצחוק וחצי ברצינות, שבקורס שלהם נאמר להם שמבחינה חדשותית "תופעה" היא כל דבר שעושים יותר משני אנשים.

ולמה אני מתייגע כל-כך בעניין? אני עושה זאת הן משום שהאמת יקרה לליבי, אולם לא פחות חשוב מכך – משום שאני לוקח ברצינות רבה את מה שחד"ש השתמשו בו כסיסמאת בחירות – בניית שמאל חדש. ואף על פי שאני, כידוע, איש מרצ, נכחתי אתמול בכנס שאירגנה חד"ש הנושא את הכותרות של בניית שמאל חדש, והיה בפועל (לא שהופתעתי מכך) כנס של תומכי חד"ש.  לעניות דעתי, הבסיס לדיון בבניית שמאל חדש צריך להיות ההבנה שאף אחת (גם לא מרצ) מהמסגרות הפוליטיות הקיימות אינה מסוגלת בפני עצמה להוביל לתקומה של השמאל הישראלי. רק מהלך בין-דורי וסינרגטי המשלב גורמים ממפלגות השמאל כמו גם קבוצות שאינן  מייצגות בכנסת יכול לצלוח.

רוצים לקבל הודעה בדוא”ל בכל פעם שהבלוג מתעדכן? לחצו כאן

מודעות פרסומת

35 מחשבות על “אפקט דב חנין – היה או לא היה?

  1. מילים כדורבנות. מצחיק "הספין התל אביבי" החדש של חד"ש.
    בנוסף לנתונים האמפיריים הנ"ל, אם היה לי זמן, הייתי גם מוציא את הנתונים המדויקים על אותם פרלמנטרים שפעילי חד"ש מספרים לנו עליהם בעיניים מזוגגות. משום מה נדמה לי שנופתע לרעה מפעילותם של חברי הכנסת הלא-יהודים של חד"ש.

  2. הי תומר,

    הדברים בגדול נכונים, אבל לדעתי הנתונים המדויקים הם שחד"ש קיבלה בתל אביב בבחירות האחרונות 5203 קולות, לעומת 2009 קולות ב- 2006, קרי עלייה של 3194 קולות.
    מבדיקה לא מקיפה נראה לי כי רוב העלייה היא בשכונות במרכז תל אביב (לפי בדיקה של חלק מהקלפיות – בהן עלה כוחה של חד"ש פי 3).

    מרצ ירדה בתל אביב ב- 1253 קולות בלבד ובהנחה שלא כל הקולות של מרצ הלכו לחד"ש, הרי שמעבר הקולות בין חד"ש למרצ בתל אביב היה שולי.

    יחד עם זאת, אסור לנו להתעלם מן העובדה, שהיו יותר משלושת אלפים איש, שהצביעו חד"ש לראשונה. אנשים אלה היו צריכים למצוא את מקומם במרצ ומבחינתי זהו כשל שלנו.

    מעבר לזה, חברים שלנו הצביעו חד"ש – לא כי הם אוהבים את חד"ש, או שהם מזדהים עם המצע הקומוניסטי, או שיש להם חיבה למי שנמצא במקום הרביעי ברשימה לכנסת – הם הצביעו כמחאה נגד מרצ שלא התייצבה אידאלוגית במקום שהיתה צריכה להתייצב.
    בנוסף, כפי שאמר גדעון לוי, אם מרצ ממילא לא הציגה עמדה ברורה (מספיק) נגד המלחמה, הרי שאפשר גם להצביע לציפי לבני. אני מודה, מדובר בהגיון קצת מעוות, אבל לא בלתי אפשרי.

    בענין הזה אנחנו צריכים לבחון את עצמנו, לא כי זה גרע מאיתנו קולות, אלא כי זה גרע מהכוח המוסרי-אידאולוגי שלנו – שהוא זכות הקיום שלנו.

  3. צודק. אגב, העליה של חד"ש בקולות יהודים פרופר (היה מי שבדק קלפיות ולא רק ערים) היא ב 5000 מצביעים יהודים.

    חנין מתיימר להביא את הפוליטיקה החדשה של אובמה לישראל. בבחירות המקומיות הוא אכן עשה זאת (בעיקר בפתיחות רעיונית, שאיפשרו לחבר מרכז ליכוד ואיש מרשים בפני עצמו – אהרון מדואל – להיות גורם דומיננטי ברשימת עיר לכולנו). אולם, הדומגטיות שלו ושל חד"ש מונעת מהם לעשות זאת ברמה הלאומית. השמאל של אובמה איננו שמאל שמוותר על האמיתות הבסיסיות של ארה"ב או על הפטריוטיות האמריקאית. הוא שמאל שמציע דרך של פטריוטיות מוסרית, של שיויון ושל שפה חדשה.
    לחד"ש יש בעיה מוסרית עם עצם אופיהשל מדינת ישראל – הם מתווכחים עם 1948 ולא עם 1967, בכך הם מייצגים זרם שמשחר הציונות פעל במקביל אליה ("הבונד" לדוגמא), אין בכך בשורה חדשה, ועל כן לא יוכלו להוביל שמאל אפקטיבי בעתיד הנראה לעין. יחד עם זאת, אם הפתיחות שאיפיינה את חנין ופעילי חד"ש בבחירות המקומיות בת"א תתורגם גם לפתיחות ברמה הארצית, הם בהחלט יכולים להיות חלק חשוב בכינונו של שמאל ישראלי אפקטיבי.

  4. לטעמי, ההתנכלויות ההדדיות בין מרצ ("הניציים!" לחד"ש ("הלא ציוניים!" מפחיד!!111), ולדוגמא – הספין שהופץ על ידי לא מעט מרצניקים לגבי דבחה במוניציפליות מחד והתמקדות הקמפיינית של חדש במרצ היא כשני אנשים כחושים המתווכחים על חתיכת לחם בעוד חבורה של שמנים סובאים בנחת.
    (מזכיר לי שהיה כתוב בהארץ במהלך הבחירות שמרצ תתמקד בקמפיין בחדש "כי חדש התמקדה במרצ"…!)
    המרתון המגוחך הזה סופו להסתיים מתחת לאחוז החסימה. כדאי ששאריות השמאל, שהרי לחד"ש ולמרצ הרבה יותר במשותף מלכל מפלגה ימינה מהעבודה, יחשבו איך בונים "מדינה לכולנו".

  5. שלום,

    אמרת דברים נכונים וגם דברים לא נכונים.

    עליית התמיכה בחד"ש ברחוב היהודי היא אכן בטלה מספרית. העלייה של חד"ש מוסברת היטב באחוז ההצבעה ברחוב הערבי, ובמעבר קולות ממפלגת העבודה וממפלגת מרצ אל חד"ש שם. לדוגמא, שים לב למה שקרה בכפר קאסם, הישוב של פאריג', בו מרצ קיבלה 1,004 קולות לעומת 1,859 ב-2006, בעוד שחד"ש עלתה ל-1,627 מ-1,066. אני חושב שהתמונה ברורה. כמובן, כולנו הפסדנו בכפר קאסם, שם 300 אנשים שהצביעו ב-2006 לא הצביעו בכלל הפעם.

    עם זאת, במיוחד בתל אביב זו הצלחה מרשימה ומצביעה על עלייה של חד"ש כסמן השמאלי של השמאל הציוני, שתופס את המקום המסורתי של מרצ. יש לזה השפעה בתקשורת – השמאל עכשיו נספר כעבודה-מרצ-חד"ש. זה גם מתאים למה ששמעתי מבוחרי מרצ ברחוב במרכז תל אביב – הם מסכימים עם חד"ש ורוצים חד"ש חזקה, אבל מאזנים אותה מימין על ידי הצבעה למרצ.

    כפי ששמעת בכנס אתמול, חברים חדשים בחד"ש, שהגיעו מהקשת הדמוקרטית המזרחית, תראבוט ואדום-ירוק, דיברו רבות על הכשלים של חד"ש והצורך להשתנות – על סדרי עדיפויות, על פמיניזם, על המקום לציונים בתוך חד"ש.

    למרות שאני אישית ביקשתי, לא עלה אף אחד ממרצ או מהעבודה לדבר בכנס. כנראה שהסמיכות לישיבת הנהלת מרצ פגעה בעניין.

    לדעתי, כמו שחד"ש נולדה מתוך איחוד כוחות של מק"י והפנתרים השחורים, צריך להיוולד היום גוף חדש עם מותג חדש, שחד"ש והאגף השפוי במרצ (שהושתק במערכת הבחירות הזאת) והאגף הסוציאליסטי בעבודה יוכלו להיות חלק ממנו.

    כמו שנאמר חזור ושוב בכנס – הדרך לשמאל חזק עוברת דרך הכלה של קהלים חדשים, פלולרליזם של דעות וחזית רחבה מול הפאשיזם – הישראלי (שפושה בכל המפלגות מהעבודה ימינה) והפלסטיני (חמאס).

    לצערי הרב מאוד, למרות שהקול לחזית רחבה הוא הקול הבולט בחד"ש, וכמובן גם בתל אביב עם עיר לכולנו, השותפים הכי טבעיים למהלך הזה, מרצ, נרתעים מכך. כדי שהמהלך הזה יקרה, גם חד"ש וגם מרצ יצטרכו לקבל את האחר ואת השונה, לוותר קצת על המותגים הישנים, ולבנות ארגון חדש, של תקווה.

    אני רוצה להצביע למפלגה שחברים בה זהבה גלאון, אילן גילאון, מוסי רז, מוחמד ברכה, חנא סוויד, דב חנין, עאידה תומא-סלימאן, נורית חג'אג', מיכל רוזין ועוד חברים רבים וטובים – ציונים, פלסטינים, ליברלים, סוציאליסטים, ירוקים.

    אם להקשיב לדברים שנאמרו בכנס אתמול, ובמיוחד לעוצמת מחיאות הכפיים בדוברים השונים, זו גם המפלגה שרוצים תומכי חד"ש היהודים.

  6. בלב העיר תל אביב קיבלה חד"ש בין 5-10%
    העלייה בקרב מצביעים יהודים משוערת בת"א בפי 2.5-3.5

    חד"ש סדקה את קיר הזכוכית משמאל למרצ, לא מספיק, אבל גם סדק הוא משמעותי

  7. היי תומר,

    בבחירות האלו חד"ש לא הצליחה לסחוף אחריה המוני תומכים יהודים צעירים בערים הגדולות. חד"ש גם לא הצליחה לשכנע את כל תומכי מרצ השמאליים שהתנגדו למלחמה והתנגדו להעברת הפנסיות לבורסה, בניגוד לעמדתה הרשמית של מרצ, לעבור לחד"ש ולבנות, ביחד איתה את השמאל החדש שנחוץ לישראל. מה שכן קרה בבחירות האלו זה שהמון תומכים של מרצ התבלבלו מהקמפיין המרשים של לבני והצביעו לה "כדי שביבי לא יהיה ראש ממשלה". אבל, בוא נודה, לא היה להם קשה להצביע ללבני. כשמרצ כל כך משתדלת להיות מפלגת מרכז לגיטימת ומאכזבת את התומכים שלה פעם אחר פעם, למה להם להצביע לחיקוי של מפלגת מרכז ולא להצביע למקור, קרי קדימה או אחת מהמפלגות האלו?

    תמיכתה של מרצ במלחמה, הגמגום הפוליטי המתמשך ופולחן האישיות המוגזם שעשו לג'ומס, גרמו למרצ לאבד המון מצביעים לטובת כמה מפלגות. משמאל ומימין. על הימין כבר דיברתי. בוא נדבר על השמאל. כבר הזכרתי שחד"ש לא הצליחה לסחוף אחריה המון מצביעים שמאליים של מרצ. אבל האם ידועה לך כמות המתלבטים שהתלבטו בין חד"ש למרצ? בין חד"ש לקדימה? המונים. היו סקרים שזיהו את האחוז הזה ברדאר. הקמפיין המוצלח של חד"ש סדק את החומה שהקיפה את חד"ש שנים ארוכות בציבור היהודי. כרכז הפעילים של תל אביב בחד"ש יצא לי להיות הרבה ברחוב. 2 מתוך שלושה מצביעים שאמרו שהם מצביעים מרצ טענו גם שהם מתלבטים בין מרצ לחד"ש. כמות המתלבטים היתה עצומה. זה הישג אדיר בשביל חד"ש. למרות ההסתה נגד חברי הכנסת הערבים בחד"ש גם מצד מרצ. למשל, יצא לי לראות את המייל של יפעת סולל למתלבטים בין מרצ לחד"ש שטענה שחד"ש זאת מפלגת שמאל של איש אחד – דב חנין, ושהשאר הם חברי כנסת ערבים לאומנים. לטעון שח"כ מוחמד ברכה אינו שמאלי זה גובל בגזענות. בהצבעה על תכנית בכר ברכה התנגד בעוד כל חברי הכנסת של מרצ בירכו ותמכו. ואת מה שקרה אח"כ אנחנו מכירים. האם סולל לא ראתה את סרטוני ההסתה של בל"ד כנגד ח"כ מוחמד ברכה? הסרטון תוקף אותו על כך שהוא אומר בכנס בתל אביב שחד"ש "רוצה את טובת שני עמינו – היהודי והערבי. אנחנו מציעים דרך אחרת – שהיא לא דרכו של החמאס ולא דרכו של אולמרט…". בל"ד כתבו לו -"קח את מחיאות הכפיים של היהודים והשאר לנו את המאבק". קראתי את המייל של סולל ונדהמתי. האם גם מרצ נסחפים אחרי ההסתה כנגד חד"ש? האם אין הם יודעים לעשות הבחנה בין שמאל וימין? עוד שנייה יטענו שחד"ש ורע"מ זה אותו דבר. ההתעקשות על שותפות יהודית ערבית, גם במבחנים הפוליטיים הכי קשים – זאת עמדה שמאלית עקבית. נקודה.

    אני לא צריך להוכיח את הנוכחות של חד"ש במערכת הבחירות האחרונה, בציבור בכלל ובבפרט בקרב השמאל. אתה כבר יודע את זה. נראה לי, שברוח בניית השמאל החדש, שווה להניח בצד את הרפש של הבחירות. גם את המספרים. לעבור למה שהולכים לעשות הלאה. ואת זה אתה הרגשת אתמול בערב. ראית בעיניך את הכמות האדירה של האנשים שהגיעו. את כל הצעירים והצעירות שרוצים להקים יחד עם חד"ש וכל הגופים הפוליטים האחרים שיצטרפו שמאל חדש. הכנס אתמול היה פתוח. היו בו אנשים ממרצ, מהתנועה הירוקה ועוד הרבה אחרים שלא שייכים לשום תנועה.
    זה באמת לא משנה כמה אנשים בחרו בחד"ש בבחירות האחרונות או כמה במרצ. זאת הייתה רק תחנה. עכשיו מתחילה העבודה האמיתית, שכולנו צריכים לקחת בה חלק –
    בניית השמאל החדש.

  8. זה אכן היה כנס של תומכי חד"ש, אולם מדובר באגף שהיה רוצה לחולל שינוי בחד"ש עצמה, שינוי שהולך להתחיל כבר בפגישה הקרובה ביום שישי:
    http://hadash2009.org.il/archives/feminismo/

    אנחנו מאמינים בהחלט שחד"ש היא הבית הטבעי לשמאל החדש. בינתיים כל פעם שמר"צ ניסתה להתרחב, מנדטיה רק הצטמצמו. שינוי לא קורה ברגע ודיון לא יכיל להתקיים ברצינות בפורום של מאתיים אנשים. אבל זה יקרה ממש בקרוב והפגישה אתמול הייתה רק חיבוק הפתיחה של המהלך הזה. אני בהחלט מזמין את מר"צ ותי"מ להסיק מסקנות ולחבור לכוחות שמנסים לאזן את חד"ש ולהציג אותה כאלטרנטיבה ראוייה בעלת שותפות יהודית-ערבית אמיתי. חלק מאיתנו מאמינים ב-67 וחלק ב-48 וחלק באיזון בין שניהם.
    לצערי חלקים במרצ אינם מאמינים יותר בשותפות יהודית-ערבית יותר. הם אינם מאמינים אפילו בחזרה לקוי 67 אלא כמעין אידיאל שלא בטוח שאי פעם יושג כי "אין עם מי לדבר". אני מדבר על זה ביחס לשיחות שהיו לי עם פעילי מרצ ביום הבחירות. אם השמאל לא מאמין בשמאל, אז מי יאמין?

  9. אלון לי,

    לא אמרתי שהחברים האחרים בחד"ש הם לא שמאל והמילה לאומנים לא נכתבה על ידי מעולם. אמרתי, שלא ראיתי אותם מתייצבים בכל הנושאים שאמורים לעסוק בהם במפלגת שמאל – לא בנושאים של זכויות אדם באופן כללי, לא בזכויות נשים, לא בזכויות קהילה הומו-לסבית ולא בהפרדת הדת מהמדינה.

    אני לא יודעת אם חיבור מרצ-חד"ש הוא אפשרי. בעיניי זה חיבור סביר יותר מאשר חיבור עם מפלגת העבודה, שאינה מפלגת שמאל כלל.

    אין לי ספק, שהשמאל הישראלי צריך לבחון הרבה דברים ולי בשלב הזה יש יותר סימני שאלה מתשובות. התחלנו ראשיתו של דיון בהנהלת מרצ אתמול, אבל זה באמת קצה קצהו של הדיון המעמיק שצריך לעשות.

    בעיניי חד"ש היא פרטנר לדיון, כמו גם גופים רבים מאד אחרים, שאינם חלק ממפלגות.
    מה שבטוח, הוא שהמצאה יש מאין של תנועות וגופים, במטרה להראות מצג שוא של שמאל חדש, אינה פתרון.

  10. יפעת מה שאת אומרת הוא פשוט לא נכון. אחד הדברים שגרם לי לחבור לחד"ש למרות הבעיות הידועות שיש בה היא שאותם נשים שאני פוגש בהפגנות לזכויות אדם, איכות הסביבה,בעלי חיים, נשים ולהט"ב אני פוגש גם בחד"ש. לכי לכל הפגנה רנדומלית ותראי את אותם פרצופים מוכרים. תאמיני לי, הם לא ממרצ.
    אני גם מוכן לנקוב בשמות אם זה מה שישכנע אותך. "עיר לכולנו" בת"א היא תנועה נפרדת מחד"ש ויש בה נציגים מהליכוד, תי"מ ועבודה. אולם מה שמעניין הוא שהנציגים בתוך "עיר לכולנו" שבאו מחד"ש הם הפעילים הנמרצים והקולניים ביותר בעד זכויות אדם, פמיניזם ולהט"ב, כולל אלו היושבות במועצת העיר.

  11. אלון לי,
    יש בחד"ש הרבה אנשים נפלאים, זה ממש לא הענין (וזאת מבלי להתיחס לטענתך לגבי חברים ממרצ שנמצאים או לא נמצאים בהפגנות בנושאים שונים – אני לא בטוחה למי יותר כדאי שנספור).
    דיברתי על חברי הכנסת שאינם עוסקים בנושאים השונים. עובדה.

    באשר לעיר לכולנו, אני בטוחה שאתה זוכר, שעיר לכולנו התמודדה למועצת העיר בנפרד מרשימה ערבית של חד"ש, אז כנראה שלא הכל כל כך ורוד.

  12. תודה תומר על רשומה חשובה ומאירת עיניים. עוד בימים העליזים של הבחירות המקומיות ניחשתי מרחוק [אני צפוני, לא תל אביבי, אלא צפוני-צפוני] שחנין מוביל מהלך שמשמעותו ריאקציה על פי כל קנה מידה. כתבתי על זה ספר ואני מכיר את התופעה הזו של שמאל-שמאל-שמאל טהור ורחום וחנון שבעצם תורם להתחזקות הימין. צודק מי שכתב כאן שישנה התחזקות, מ2000 לבערך 5000 קולות. המגמה המעוותת והמסוכנת הזו מקבלת רוח גב לא מבוטלת ממי שמכנה עצמו 'מחנה סוציאלדמוקרטי', שאולי הכוונות שלו טובות, או ללא ספק הן טובות, אבל מרוב רצון לעשות 'מחנה' הוא נגרר – כבר 8 שנים ויותר, תאמינו לי הייתי שם – לרטוריקה דב חנינית טיפוסית. ולכן הרשומה הזו כל כך חשובה כי היא מראה מצד אחד את עליבות התופעה אך מצד שני את סכנתה.

  13. אני לא מסכימה עם הניתוח המספרי.
    לדבריך, בת"א חד"ש עלתה מ-2009 מצביעים ל-5203.
    המודד למנדט ב-09' היה 27,246 קולות, וב-06' היה 24,619 קולות.
    חישוב קצר מראה, שאם בכל הארץ היתה אותה עליה במספר מצביעי חד"ש כמו בתל אביב (בהנחה שהמודד למנדט לא משתנה, כלומר שהעליה היא על חשבון מפלגות שעברו את אחוז החסימה), אז חד"ש היתה מקבלת 7 מנדטים. מה זה אם לא הצלחה מטורפת?

    בקיצור, מה שאני מנסה לומר הוא שהמספרים הם אכן קטנים, אבל באחוזים העליה היא מאוד גדולה.

    מצד שני, ממה ששמעתי באמת בחד"ש ציפו ליותר בת"א.
    אגב, מענין להשוות את זה גם למספרי המצביעים (ולא האחוזים) בבחירות המוניציפליות (כי 34% נשמע המון אבל זה לא באמת שליש מתושבי העיר). למשל, לדב חנין הצביעו 45,651 בני אדם, קצת פחות משני מנדטים, ולעיר לכולנו הצביעו 21,066 איש.

    (אגב, אני בכלל הצבעתי מרצ, שעם או בלי קשר לחד"ש, נכשלה בגדול)

  14. הערה מקדימה לתומר וכל הקוראים: זהו אחד הפוסטים המוצלחים שקראתי, הן מבחינת תוכן והן מבחינת סגנון, שקראתי בזמן והאחרון וגם הדיון הענייני והרציני, עם הערות הביניים של בורדון, הוא מבין המוצלחים.

    אכן, באזז דב חנין וצעירים תל-אביבים מצביעים לחד"ש התנפץ כמו בלון נפוח, כאשר בודקים את המציאות. כפי שכבר ציינתי בשיחה בינינו, אני חושב שצריך לקחת את הניתוח המעמיק שלך של הקלפיות לכמה רמות מעל. צריך לקחת את כל תוצאות הבחירות מאז 1992 ולהלביש עליהם עוד מאפיינים פרט לחלוקה בין יהודים ללא-יהודים, אלא למאפיינים נוספים: עשירוני הכנסה, ממוצע וחציון גילאים, מצב משפחה, הרכב תרבותי (פעם קראתי שחילקו את החברה הישראלית ל-40 קבוצות ותתי-קבוצות מבחינה תרבותית באיזה סקר) ועוד. רק הצבת המפה המלאה הזו – אשר צריכה להניב מיני ניתוחים ופרשנויות לתוצאות, אשר יובילו למטא-אנאלזיס, יוכלו לתת לנו תמונה אמיתית ולא פרשנות סובייקטיבית של תזוזת הקולות בבחירות בישראל.

  15. אורי, החוויה שלי מהכנס היא קצת שונה. אני זוכר למשל שדברים הנכונים בסה"כ שאמר שרון לוזון, על כך שחד"ש צריכה להיות בית גם לציונים (נדמה לי שהוא ניסח זאת "לא רק לסרבן אלא גם למילואימניק") התקבלו בצורה צוננת למדי. היה לקהל הרבה יותר קל לקבל את הביקורת (המוצדקת) בדבר אי-ייצוג נשים, למשל. אני חושב שהמשמעות של זה היא שחד"ש כן מבינה שהיא צריכה לקרב קהלים נוספים, אבל לא מוכנה לעבור את כל השינויים הדרושים לשם כך (מזכיר קצת את מרצ). בכל מקרה, בניית שמאל חדש אין פה, אלא לכל היותר שינוי אסטרטגי בחד"ש, אם כי גם בזה אני לא בטוח, ומה שקל להגיד בגדה השמאלית בת"א יהיה קשה להעביר בכינוס המפלגה בנצרת.

    אלון-לי, אני לא חושב שהטלתי רפש לפני או אחרי הבחירות, הסברתי למה הבאתי את הנתונים הללו, ואני אנסה להסביר את העניין שוב – חשוב לי שההבנה שאף אחת מהמסגרות הפוליטיות הקיימות של השמאל אינה מתאימה להובלת השמאל ככוח גדול ומשמעותי תחלחל כדי שנוכל באמת ובתמים לבנות שמאל חדש. בראייה מציאותית, חד"ש לעניות דעתי לא יכולה לעשות זאת, ואני חשוב שהנותנים מדברים בעד עצמם. עם זאת, חד"ש, כמו מרצ, יכולה וצריכה להיות חלק מבניית מפלגת שמאל גדולה ומשמעותית. קיוויתי לשמוע דברים כאלה בכנס, כשרוח הדברים (לפחות בזמן בו אני הייתי, שכן לא נכחתי בכל הכנס) הייתה שונה.

    עמיצי, האמירה שחד"ש היא הבית לשמאל החד"ש נראית לי קצת מנותקת מהמציאות, ואני חושב שהנתונים מאוששים זאת. אבל נעזוב את המספרים לרגע – אתה באמת ובתמים מאמין שבאפשרותה של חד"ש, מפלגת שוליים, להיות פונקציה משמעותית בפוליטקה הישראלית (ואני לא מדבר על הפרלמנטרים המצטיינים שלה, זה חשוב מאוד אבל זה לא העיקר)? אתה יודע על אילו מכשולים מפלגה לא-ציונית צריכה להתגבר לשם כך? מרצ כבר נראית כאופציה יותר ריאלית..

    אייל, תסלח לי, אבל המספרים הללו – 5203 קולות, עלייה של כ- 3,000 קולות – בטלים בשישים. הסיבה שהם משמעותיים מבחינת אחוזים היא רק כי מלכתחילה המספרים היו נמוכים.

    נעה, להתעלם מעליית אחוז ההצבעה זו טעות.

    נמרוד, תודה על הדברים. מסכים איתך שהניתוח שהצגתי כאן הוא חלקי ביותר, ושצריך להעמיק אותו באופן משמעותי.

  16. תומר, אני לא יודע אם חד"ש מסוגלת לעשות זאת, אבל לדעתי היא חייבת. אף מפלגה אחרת (וגם אתה כנראה כי לא כתבת על זה בכלל) אינה מאמינה בשותפות יהודית-ערבית (אולי בגלל שהיא אינה "ציונית").
    זה חייב להיות העתיד של המדינה שלנו אם איננו חפצים במלחמות בלתי פוסקות. מרצ רק נעשתה יותר ימנית ופחות מאמינה בשותפות זו.
    למשל:
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1047574.html
    שלא לדבר בכלל על התמיכה בלחימה בעזה. נכנס ונצא, אמר ג'ומס. אם יש דבר שפרספקטיה הסטורית יכולה ללמד אותנו הוא שאין דבר כזה קצת מלחמה. זו היתה התממות נאיבית.
    איך מרצ יותר או פחות מפלגת שוליים מחד"ש שקיבלה מנד"ט אחד יותר? אה, אני מבין, זה כי היא עשתה את זה בזכות קולות הערבים וערבים הם לא *באמת* אזרחים. זה רק הקול היהודי שבאמת נחשב, אה?

  17. עמיצי, אינני יודע מניין הסקת שאינני מאמין בשותפות יהודית-ערבית או מה הגדרתך לשותפות כזו (כי אני לא רואה סתירה הכרחית בין שותפות יהודית-ערבית לציונות).
    לגבי הדחיקה של עיסאווי עקב האיחוד עם הפיקציה (ועכשיו מותר לומר את זה בקול גלוי, על אף הערכתי הרבה לניצן הורוביץ, שלדעתי יהיה ח"כ מצויין) הקרויה "התנועה החדשה", זו ללא ספק הייתה החלטה לא נכונה של מרצ. אני אישית תמכתי במועמדותו של עיסאווי בפריימריז וסימנתי אותו במקום גבוה למדי, ולו הייתי בועידת המפלגהבה הצביעו על האיחוד כנראה שהייתי תומך בהצעה שהועלתה שחרף האיחוד השיריונים השונים ישארו על כנם, אולם זה לא העיקר.

    לשאלתך, מדוע חד"ש בעיני שולית יותר ממרצ (אגב, נסכים שנינו שזו "תחרות" מצערת למדי) – ראשית, גם אחרי הבאזז של דב חנין, חד"ש לא מצליחה לעבור את תקרת הזכוכית של אבעה מנדטים (לדעתי הייתה רק פעם אחת שחד"ש-רק"ח קיבלו 5 מנדטים וזה היה אם אני לא טועה ב-77) ומעולם לא הייתה חלק, או מועמדת להיות חלק, מאיזושהי ממשלה (מה שמקטין אוטומטית את מידת הרלוונטיות). ושנית, כן – העובדה שחד"ש בקושי קיימת בציבור היהודי הופכת אותה לשולית. כל קול נחשב באותה מידה, אבל מה לעשות שהרוב המכריע של האוכלוסיה (וחשוב לא פחות אם לא יותר – של אוכלוסיית המצביעים) הוא הציבור היהודי, ולכן, אם אתה לא קיים בזירה הזו, אתה מוּעד לשוליות.

  18. אם כך תומר, אשמח לשמוע איך אתה מגדיר שותפות יהודית-ערבית. אנא פרוט את זה לפרוטות. האם אתה חושב שישראל צריכה להיות מדינת כל אזרחיה, ללא אפלייה על בסיס דת, על כל ההשלכות של זה? אם לא, בעיני הדיון לא רלוונטי כי (שוב) זהו העתיד היחידי האפשרי למדינתנו. אגב, יש אחוזי הצבעה די נמוכים בקרב "הציבור הערבי". חד"ש בהחלט יכולה להיות רלוונטית על ידי הגדלת אחוזי ההצבעה שם.
    הפוליטיקה נמדדת בזמן הווה. מרצ היתה פעם גדולה, כמו הגימלאים, כמו שינוי אבל עכשיו היא יותר זניחה מחד"ש לפי כוחה היחסי. היא אינה מועמדת להיות חלק מממשלה כלשהי אבל גם זה יכול להשתנות. מי חשב שמפלגת ימין קיצוני כמו כהניסטית תהיה שותפה בכירה בממשלה ותקבע את העתיד הפוליטי בישראל?
    העבר הוא עבר, צריך להסתכל לעתיד ולדאוג לכך שהוא יהיה טוב יותר.

  19. "(כי אני לא רואה סתירה הכרחית בין שותפות יהודית-ערבית לציונות)"

    לדעתי, הציבור הערבי לא יצביע למפלגה ציונית והציבור היהודי לא יצביע למפלגה לא ציונית. השאלה שצריך לשאול היא מה זה אומר ציונות ואיך זה רלוונטי לדיון? אם ציונות זה כיבוש, אז אני לא ציוני. אם ציונות זה שתי מדינות לשני עמים, אז אני ציוני.
    הבעיה בפוליטיקה הישראלית היא שאתה חייב להכריז על היותך ציוני, כי אם לא, אתה מוצא עצמך מותקף על כך שאתה אנטי ציוני. למשל במלחמה האחרונה כשהפגנו נגד המלחמה (אז עוד לא ידעתי שאצביע חד"ש), אפילו בארוחת ערב המשפחתית נאמר לי שאני לא ציוני, אם לא דברים גרועים יותר.
    הצעת הנאמנות של ליברמן כבר קיימת בחברה הישראלית, פשוט יש לה שם קוד – ציונות. או שאתה נאמן למדינה או שלא. או שאתה ציוני או שלא..

    בקשר למרצ, אם אתם רוצים להחזיר את הקול שלי ושכמותי אליכם. דבר ראשון לפני הכל, תפרשו מהקואליציה של רון חולדאי. תפסיקו לאשר בניית חניונים. תלחמו על שיפור התחבורה הציבורית. נכון, מיטל להבי תצטרך לוותר על 30,000 שקל בחודש (אני יודע שיש מיתון וצריך גם להרוויח), אבל לא יכול להיות שתשבו עם/ליד ויסנר ותצביעו כמוהו. אחרת תהפכו להיות מפלגת הירוקים..

  20. מרצ היא כבר מזמן לא מפלגה אדומה. הם התרחקו עד מאוד משורשיהם האידאולוגיים. למי שיש ספק לגבי הקשר בין אדום לירוק הוא ניכר בהתנהלותה של מרצ בעירייה וגם בכנסת. הם לא יפגינו כנגד פינוי אנשים מכפר שלם או הזרמת ביוב לים. למה להם? אפשר במקום זה לצעוק דב חנין מעפן מאה פעמים ועיר לכולנו מנייאקים מאתיים פעם.

  21. אולי זה לא רלוונטי לדיון,
    אבל בואו לא נשכח,
    שמרצ איבדה מחצית מנדטיה,
    וחד"ש התחזקה באחד.
    תכל'ס.

  22. חלפניו – כן, ומה שיש להם לעשות זה לספר כמה חד"ש מקשקשים, וכמה לא הצביעו להם הרבה תל אביבים.

    ואני אומר – הם צודקים! חד"ש באמת מקשקשים יותר ממה שבאמת נעשה. אבל השאלה היא לא מי זכה ביותר קולות של תל אביבים. השאלות החשובות הן מי אופטימי ודינמי; מי בטוח בעצמו ובדרכו; מי מבצע תהליך אקטיבי של חשיבה בדרך לשינוי אסטרטגי כלפי פנים (לתוך המפלגה) וכלפי חוץ (לעבר תנועות שמאל אחרות ולעבר החברה הישראלית בכלל); מי מנסה בכל כוחו (דל ככל שיהיה) לבנות שמאל חדש; ומי תקוע.

    בזה, חד"ש לוקחת.

  23. @יפעת סולל: עד עכשיו נראה כי המלחמה דווקא תורמת לשלום באזור. אבל מאוד קשה לדבר בעד או נגד המלחמה כי לא היו לה מטרות, לא ברור אם הן הושגו, ולא ברור אם המטרות לדעתנו מקדמות אותנו לכיוון טוב. לא הייתי ממהר כל כך להכפיש אותה, יש לי הרגשה שבדיעבד – ניתן לזה עוד מקסימום חודש – המלחמה תראה דווקא לא נוראית. לפעמים, וזה באמת מוזר, מלחמה היא שלום. דוגמא אחת לכך היא מלחמת יום כיפור והמצרים. דוגמא אחרת היא להתחיל ריב בזוגיות (כן) כדי לפתור בעיות שללא הצעקות היו מטאטאים אותן מתחת לשולחן – הקשחת החזית עוזרת לישראל ולחמאס (שאומרים ניצחנו ניצחנו ניצחנו ומסכימים לדבר ולהגיע להסכמי רגיעה).

    בנוגע לשמאל החדש: צריכות להיות שתי מפלגות. אחת לפסיכים הרומנטים הקומוניסטים שמהנאיביות שלהם אני סולד והשנייה למפלגה סוציאל דמוקרטית ליברלית. צריך מפלגה שמשלבת את הלגליזציה של עלה ירוק, את כל 17 המפלגות של איכות הסביבה, הפרדת דת ומדינה, חינוך (דמוקרטי לדעתי) כדבר החשוב ביותר של המדינה, רצון לשלום שייתן לנו ביטחון ושקט ולפלשתינאים מדינה דמוקרטית.

  24. עמיצי – קודם כל, מיטל להבי הייתה פעילה במאבק של תושבי כפר שלם לא פחות אם לא יורת מדב חנין, וכך גם בעוד מאבקים ציבוריים רבים שהתנהלו בקדנציה האחרונה של מועצת העירף ואת זה אי-אפשר לקחת ממנה. שנית, כמו שאמרת, הפוליטיקה נמדדת בזמן ההווה, וכיום לתבוע מהציבור היהודי לוותר על ההגדרה העצמית שלו במסגרת ממלכתית היא דרישה לא-ריאלית (ובעיני גם לא צודקת). הפתרון שאני מאמין בו בהקשר הזה, הוא מה שנוסח במצע מרצ כ"מדינה יהודית שהיא מדינת כל אזרחיה". כלומר, אף על פי שזו מדינת הלאום של העם היהודי ולפיכך, למשל, מאתפשר חוק השבות (שיש לי עליו ביקורת רבה אבל זה דיון אחר), מתקיים שיוויון מוחלט וגמור בין כל אזרח ואזרח בלי קשרו לקבוצת הלאום/ת שאליה הוא משתייך. אני מסכים איתך שאם הצבירו הערבי היה מצביע המוניו (כמו שהציבור החרדי עושה) המצב היה נראה אחרת.

    מתן – תופתע לשמוע, אבל אני מסכים עם רוב דבריך, ולכן גם הלכתי לכנס של חד"ש (והתאכזבתי). כמו שכבר אמרתי, אני חושב שאף-אחת מהמסגרות הפוליטיות הקיימות של השמאל אינה מתאימה למשימות המוטלות על השמאל, למרות שאני עדיין בוחר במרצ כאופציה הפחות גרועה מבין השלוש (חד"ש, מוצ, עבודה).

  25. כן, מיטל להבי היתה פעילה בלה בלה ועכשיו היא הביצ' של חולדאי. אני לא מוצא סיבה לתבוע מהציבור היהודי לוותר על ההגדרה העצמית שלו, המדינה לא תלך לשום מקום אם אנשים יווכחו לדעת שמאחורי כל ההגדרות יש אנשים.
    ממה התאכזבת בכנס של חד"ש?
    בסופו של יום לא יכולה להיות מדינה יהודית שהיא מדינת כל אזרחיה, מסיבות ברורות. או שהיא שייכת לכל אזרחיה או שהיא שייכת לעם היהודי. האם היא יכולה גם וגם? אני בספק. לפחות כל עוד מערכות החינוך והחיברות מפיצות שקרים מוחלטים לגבי מי אנחנו ומה אנחנו, לפחות כל עוד הגזענות היא מה שהיא. יהודים פוחדים מערבים, הם פוחדים מרוב ערבי וזה מה שמניע את כל המהלכים הפוליטיים במדינה.
    הכל פה מעוות. מרבית האזרחים עדיין חושבים שנאמנות לצבא כרוכה בשירות צבאי, וששיעורי תנ"ך הם סוג של שיעורי הסטוריה. הם חושבים שכל הערבים מוסלמים ושכולם רוצים רק להרוג יהודים, שזה בדם שלהם. גם אנשים תומכי מר"צ וכל כן מר"צ היא אופציה גרועה. היא מפלגה שמעמידה פנים שיש שמאל נאור בארץ שלנו בזמן שכל מה שיש זה גזענות, צביעות ונקמה.

  26. תומר,
    אני ממליץ לך ללכת לישיבות מועצה בתל-אביב-יפו כדי להבין מה קורה מתחת לאף שלכם. הייתי בישיבה האחרונה והזדעזתי. האם זו מרצ שהפגינה לפני הבחירות המונציפליות נגד עיר לכולנו על כך שהם דיברו עם ש"ס על אפשרות לקואליציה?
    האם זו מפלגה שרוצה לייצג איכות סביבה?
    מה יגידו לבוחרים בבחירות הבאות? שצריך לשנות מבפנים, מתוך הקואלציה? בינתיים מרצ מאשרת עוד חניונים ועוד מגדלי שן כמו בנווה צדק. מרצ נותנת יד לשחיתות ולחוסר השקיפות של העירייה. הנזק הוא עצום.
    לדבר על שמאל חדש זה טוב ויפה, אבל אם אפילו ברמה המוניציפלית מרצ נותנת יד לשחיתות שילטונית כיצד אתה חושב שברמה הארצית תהיו אמינים?
    תקרא את הדו"ח הזה על הישיבה האחרונה
    http://city4all.org.il/node/243

    אני אומר את הדברים מתוך תקווה שיום אחד מרצ יחזרו להיות המפלגה השלישית בגודלה במדינה (אם לא יותר). מפלגת שמאל אמיתית – חברתית, סביבתית, מדינית. הלוואי ומרצ תעמוד בשורה הראשונה נגד שחיתות שילטונית..

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s