זהותה המינית של קדימה

במאמרו "מפלגה זה רק שם" (הארץ, 24.09.08) כותב עוזי בנזימן "על קדימה מיותר להרחיב את הדיבור: היא קמה כמבצע מכירות של סוף העונה, שנועד להפיק רווחים מאווירה ציבורית מזדמנת. היא אספה אל שורותיה מן הגורן ומן היקב הפוליטיים, ניסחה בחיפזון מצע ודהרה אל הקלפיות לקטוף את התשואה, כשהיא נישאת על כנפי הגעגועים לאריאל שרון ועל הפעלולים התקשורתיים של ראובן אדלר ושות'. קדימה היא מקבץ אקראי של אנשים שאין להם דבר במשותף – לבד מניצול ההזדמנות שנקרתה להם ב-2006 להימנות עם הנהגת המדינה."

בדבריו של בנזימן יש הרבה מן האמת, אולם עם הסייפא של דבריו אינני מסכים – ככל שעובר הזמן הולכים ומתהווים מאפיינים משותפים לקדימה ולמרכיביה האנושיים. ברשומה זו אנסה להתייחס למאפיינים העיקריים של קדימה כפי שאלה משתקפים בעיני.

ראשית, מן הראוי להכות על חטא ולהודות – רבים, בהם אני, ראו בקדימה לא יותר מ"מפלגת מצב רוח", אחת מיני רבות בתולדות הפוליטיקה הישראלית (ד"ש, מפלגת המרכז, שינוי, הגמלאים וכד'). אולם, ככל שחולף והולך הזמן מתברר כי קדימה מבטאת באופן אותנטי  קבוצות שרירות בחברה הישראלית (לבל אובן בצורה לא נכונה – באמרי שקדימה מייצגת קבוצות בחברה הישראלית אינני מייחס לקדימה תשתית-אידאולוגית כלשהי), וההצבעה לה היא יותר מאשר קתרזיס. בהקשר לזה, חיים ברעם היטיב לעקוץ את אהוד ברק בטורו באומרו ש"אם קדימה היא מפלגת מצב-רוח, כפי שטוען ברק, העבודה היא מפלגה של מצב רוח רע".

אריאל שרון
שרון. לעומת המושג "דרך שרון" נראית "מורשת רבין" כמשנה סדורה.

שרון. ובכן, קשה שלא להתחיל במייסדה של קדימה, אריאל שרון ובסיבותיו הוא להקמת קדימה.
שרון, אשר יותר מכל היה אדם רודף-כוח, הוגבל פעםאחרפעם על-ידי חבריו לסיעה ועל ידי מוסדות המפלגה הנבחרים – בייחוד מרכז הליכוד הנודע לשמצה, עד שהמצב נעשה עבורו "בלתי-נסבל". אכן, השפעתם של חברי המרכז על חברי הכנסת ועל המפלגה בכלל הייתה ניכרת, ולעיתים מקוממת, בייחוד לאור התרבות השלטונית הביזנטית שהפגינו.  אך לא מדובר רק בשרון – כמעט כל פורשי הליכוד לקדימה עשו זאת מאיימת המרכז, ועד היום הם מזכירים את המרכז כאחוזי בעתה. אם נניח לרגע שאנשים כאהוד אולמרט, צחי הנגבי, רוחמה אברהם ואלי אפללו לא הוטרדו מההיבט הסמי פלילי של כוחו של המרכז (בחזקת הפוסל במומו פוסל), מהי בעצם הסלידה ממרכז הליכוד אם לא הסלידה והחשש ממוסדות מפלגתיים חזקים ומשפיעים? ניתן (ורצוי) להשמיץ את הליכוד ואת מרכז הליכוד, שבתקופת שלטונו של שרון שבר שיאים של סיאוב ושחיתות, אולם דבר אחד אי-אפשר לקחת מהליכוד וזו עובדת היותה מפלגה עם דמוקרטיה פנימית ומוסדות-פנימיים נבחרים וחזקים, ואני מרשה לעצמי לומר שבכך היא בין המפלגות היחידות בהן לחברי המפלגה (דרך מוסדות המפלגה), יש עליונות על הסיעה בכנסת (בניגוד למפלגות רבות אחרות, אף מהמעטות אשר כן מקיימות הליך בחירה דמוקרטי של חברי-הכנסת מטעמן).

זאת ועוד, עיון מדוקדק בתקנון קדימה מראה כי הפחד ממוסדות מפלגה חזקים הוביל לכך שאין בקדימה מוסדות פנימיים נבחרים דרכם יכולים חברי המפלגה לקבוע את מדיניות התנועה. בעוד שבין כה וכה רוב הסמכויות מרוכזות בידי יו"ר המפלגה, המוסד היחיד שמוסמך לקבל איזשהן החלטות פוליטיות -ארגוניות הוא "מועצת קדימה" – אשר מורכבת מרשימת המפלגה לכנסת עד למקום 70 ומראשי הרשויות והסיעות המוניציפליות של המפלגה (כלומר, לא-ניתן להתמודד ישירות לגוף זה). מבחינה זו, ייתכן ונכון יותר לראות בקדימה איגוד של סיעות, מועדון של נבחרים, ולא מפלגה במלוא-מובן המילה. מס השפתיים הדמוקרטי בדמות בחירת חברי-הכנסת על ידי המתפקדים אינו יכול לכסות על כך. זהו גם כשל מרכזי באסטרטגיה שמציע חברי נמרוד ברנע לשמאל – לפעול כמיעוט קטן אך מאורגן במסגרת פוליטית חדשה המשתרעת משמאל למרצ ועד לקדימה. כך או כך, יש, לעניות דעתי, להבין את הסלידה ממסד מפלגתי כאחד הגורמים המאחדים החשובים ביותר בקדימה.


כמו-כן, קדימה, כמפלגה שקמה אך לפני שנים מספר, מהווה הדוגמא המובהקת ביותר בפוליטיקה הישראלית למפלגה פוסט-מודרניסטית. ביטוי ברור לכך הוא התפרקותה המוצהרת של קדימה מעולה של אידאולוגיה – ולראיה דבריו של השר מאיר שטרית: "…התנתקנו מכל האידיאולוגיות למיניהן. זה הייחוד של קדימה. יושבים כאן חברי מפלגת העבודה לשעבר, חברי הליכוד לשעבר, וחברים שלא היו במפלגות אחרות קודם לכן. כבר אין לנו קיטבגים עם מורשת של זאב ז'בוטינסקי או ברל כצנלסון על הגב." וכן דבריו של מנהיג המפלגה (בזמנו) וראש הממשלה – אהוד אולמרט, ש-"
ראש הממשלה צריך לנהל מדינה, הוא לא חייב אג'נדה".

פועל יוצא של העובדה שלמפלגה "כבר אין קיטבגים עם מורשת של זאב ז'בוטינסקי או ברל כצנלסון" – בתיאורו הציורי של שטרית, או, במילים פשוטות – אין אידאולוגיה, היא שקדימה משתלבת, אולי טוב יותר מכל מפלגה אחרת, בפרסונליזציה של השיח הפוליטי ואף מביאה אותו לשיאים חדשים, כאשר הקמפיין הקודם שלה היה מבוסס כולו על שרון, והאחרון על דמותה וסגנונה של "ציפי", והעובדה שרק היא תוכל לנצח את "ביבי", כאילו מדובר בסכסוך אישי, או באיזו גרסה רחבת היקף של היריבות בין בובליל לשפרה בסדרה "האח הגדול". כמו כן, הפרסונליזציה בקדימה משתלבת וקשורה בעובדה שלמפלגה אין מוסדות נבחרים ושיו"ר המפלגה מחזיק בסמכויות רחבות.

ניתן אף למצוא בקדימה מאפיינים של פרוניזם ישראלי – כאשר שיא התופעה היה בפולחן האישיות שנעשה לשרון הן על ידי בכירי המפלגה (הדוגמא הזכורה לי ביותר היא המחווה הסמלית של אולמרט, כממלא-מקום רה"מ, בהשאירו את כסאו של שרון ריק בישיבות הממשלה) ובייחוד בקמפיין הרשמי של המפלגה ב-2006, שעיקרו היה "ממשיכים בדרך שרון" – מושג שלעומתו "מורשת רבין" נראית משנה סדורה. ד"ר אודי מנור כתב על התנועה הפרוניסטית: "בדיוק בשל כך שה`פרוניזם` היא תנועה חסרת עמוד שדרה, להוציא את הסיסמא `צדק` [שזה השם הרשמי של המפלגה, `מפלגת הצדק`] ואת הגדולה ממנה – `העם` – היא מאפשרת גמישות עצומה מניאו-ליברליזם קיצוני בימיו של מנם ועד למעין-סוציאליזם-ממלכתי [`אטטיזם`] בימיו של פרון הראשון [1946-1955 כאמור], עבור ב`אינטרוונציוניזם` בימי הזוג קירשנר. בשלושת המקרים מדובר ב`טובת העם`." וזהו גם דין קדימה, אשר, בהיעדר "קיטבגים של מורשת ז'בוטינסקי וברל כצנלסון" חופשית לגבש מסריה אד-הוק ולהמציא את עצמה מחדש בכל מערכת בחירות ללא כל מחוייבות לדרך מוגדרת, באצטלה של "ממלכתיות", "אחריות לאומית" ו"פוליטיקה אחרת". התנהלותה של קדימה מזכירה את הבדיחה הידועה על פרון עצמו, שנשאל על ידי הנהג שלו לאן לפנות ומשיב לו: "כמו תמיד – תאותת לשמאל ואז תפנה לימין".

חואן פרון
חואן פרון. עקרונות הפרוניזם הם מושגים מעורפלים כמו 'צדק' ו'טובת העם' המאפשרים גמישות כמעט-מוחלטת.

הפופוליזם הוא, כידוע, נשמת אפו של הפרוניזם. התחליף של קדימה לפופוליזם נוסח דרום-אמריקה הוא מה שמכונה ה"אדלריזם". אם בראשיתו של מאמר זה התלוננתי על כך שלקדימה אין מוסדות חזקים, ניתן לומר שהמוסד המפלגתי החזק ביותר בקדימה הוא משרד הפרסום של ראובן אדלר. נראה כי השפתעם של ראובן אדלר ואייל ארד על קדימה לא פחותה מזו של שרון, ליבני ואולמרט עצם, וניתן להתוודע, חלקית, להשפעתם האדירה על המפלגה בסרט "כל אנשי הקמפיין" של ענת גורן.

בנושא אחד, יש לומר, קדימה מגלה עקביות – תמיכה במדיניות כלכלית ניאו-ליברלית המיטיבה עם- ומשרתת את- בעלי-ההון. נסו, תחת מיקרוסקופ, למצוא הבדלים בין מדיניותם של שרי האוצר הירשזון ובר-און לבין זו של נתניהו – נסו ולא תצליחו. נתניהו יכול היה רק להתגאות באופן בו התנהל שר האוצר בר-און אל מול המורים השובתים. בנוסף, לא לחינם תומך מובהק של קדימה, שאף ניהל מטעמה את המו"מ הקואליציוני מול מפלגת העבודה, היה עו"ד רם כספי – אולי הדמות המזוהה ביותר עם קשרי הון-שלטון בישראל. כמו כן, העובדה שקדימה היא המייצגת והמשרתת את האינטרסים והמאווים של האליטה הכלכלית-חברתית בישראל קשורה קשר הדוק לתמיכה המוצהרת ובעיקר הלא-מוצהרת שקדימה זוכה לה ברוב המוחלט של כלי התקשורת המרכזיים – החל ב"איתרוג" שרון וכלה בהעדפה המובהקת לה זכתה קדימה בראשות לבני בתקשורת.  עם זאת, מערכת היחסים שבין קדימה לתקשורת היא קצת יותר מורכבת, ובמקביל לתמיכה הכללית שהתקשורת מזכה בה את קדימה, מרשה לעצמה התקשורת לעשות בקדימה כבשלה – בהובילה את הדחתו דה-פקטו של אולמרט ובהעדפתה הבוטה והברורה את ציפי לבני על פני שאול מופז בפריימרז שהתקיימו במפלגה, בהם ניצחה לבני בקושי, ורק לאחר שכופפה את הכללים וברגע האחרון הביאה לדחיית מועד סגירת הקלפיות. חשוב לציין שיחסי הון-שלטון-עיתון הם עניין מורכב, וברור (או כך אני מקווה לפחות) שאף בעל שליטה בעיתון/ערוץ טלוויזיה זה או אחר לא מזמן אליו את העורכים או הכתבים ונותן להם הנחייה ברורה לכתוב/לא לכתוב תוכן כזה או אחר, מדובר במה שמכונה בעגה הצה"לית 'רוח המפקד'. כמו כן, רבים מהעיתונאים והפרשנים (בטח אלו הותיקים יותר) נמנים בעצמם עם השכבות הסוציו-אקונומיות הגבוהות יותר, ולפיכך, מבחינה מעמדית, תמיכתם בקדימה היא אך-טבעית.

כתבתי בתחילת הדברים שקדימה מייצגת באופן אותנטי קבוצות שרירות בחברה הישראלית, ואסיים בהתייחסות לעניין זה. קדימה, עם מסריה העמומים של ממלכתיות, מתינות מדינית, קונפורמיות ודיבור רפה כנגד הסחטנות של ש"ס (בעוד שבפועל תמכה בחוק נהרי והחזירה את משרד הדתות) – הולכת ומתמצבת כמפלגתה המייצגת של הבורגנות הישראלית ונספחיה. התהליך של הפיכתה של קדימה למפלגת הבורגנות הישראלית החל עוד בבחירות הקודמות, עת במפלגה העבודה, שנהנתה באופן מסורתי מתמיכת הבורגנות והמעמד הבינוני הישראלי, התחוללו שינויים משמעותיים – עמיר פרץ ניצח בבחירות לראשות המפלגה ושמעון פרס, בעקבות תבוסתו, עזב את העבודה לקדימה וסחף אחריו, לפי ההערכות, כתשעה מנדטים (מעניין לציין שבמקביל הביא עמיר פרץ מספר זהה של מנדטים למפלגת העבודה ממקומות שבאופן מסורתי לא הצביעו לה) ובבליעת 'שינוי', והמשיך בהיחלצות המדוברת של מצביעים מסורתיים של העבודה ומרצ 'להצלת' לבני בבחירות האחרונות. אולם, תהיה זו טעות לראות באלה האחרונים מצביעי שמאל – אלו אנשים שהצביעו לשמאל מסיבות שבטיות בעיקרן, וכעת כשהגיעה מפלגה (או יותר נכון – מנהיגה, שהרי השיח הפוליטי נעשה אישי לחלוטין)  המייצגת אותם באופן אותנטי יותר, עברו אליה.

בקמפיין הבחירות שלה התיימרה קדימה לייצג פוליטיקה מסוג אחר. קדימה בהחלט מייצגת פוליטיקה אחרת, השאלה היא – האם זו הפוליטיקה שאנו רוצים?

רוצים לקבל הודעה בדוא"ל בכל פעם שהבלוג מתעדכן? לחצו כאן
מודעות פרסומת

31 מחשבות על “זהותה המינית של קדימה

  1. לפני שאגיב לעומקה, ח"ח על הפוסט המרשים, ועל תמונתו של אביו הרוחני של הקלקסונים, חואניקו.

  2. ככלל, חלק מהדברים שאתה כותב נכונים. יחד עם זאת, יתכן שזו תוצאה דוקא של "הפוליטיקה החדשה" – בספרו הפרוגרמטי של אביר הפוליטיקה החדשה — נשיא ארה"ב ברק אובמה – "התעוזה שבתקווה" (בתרגום שלי לשם הספר) – חוט השני בספר הוא קביעתו של אובמה שאין עוד שמאל וימין וצריך לקחת את הטוב מכל זרם. אין ספק, שבפועל, בניגוד לקדימה וללבני – במונחים אמריקאים אובמה צמח בשמאל הרדיקלי, ובחירתו משולה כמעט לבחירה של ערבי לראש ממשלת ישראל, אך עדיין זו הרטוריקה שהוא בחר להשתמש בה.

  3. פוסט מרשים.

    יש משהו בקביעה של אובמה (כפי שמביא אורי), כנראה שהחלוקה לשמאל וימין מאבדת את חשיבותה בעיני הבוחר. יותר מזה. יתכן ובוחרים רבים אף מעדיפים מפלגת מרכז כדי להמנע מלהשתייך לימין או לשמאל.

    כוחן של אידאולוגיות, ככוח המושך בוחרים, פוחת והולך. הרבה בוחרים, במיוחד במפלגות מרכז, מחפשים "להתחבר" למפלגה על בסיס תחושות פנימיות לגבי המפלגה, הססמאות שלה ובמיוחד המנהיג/ה שלה.

    כדאי לשים לב שבחירה לפי מנהיג/ת המפלגה, היא בעיקר במפלגות שלטון גדולות. יש יוצרים מן הכלל, במיוחד בימין, כמו צומת (רפול) שינוי (לפיד) וישראל ביתנו (ליברמן), אבל נראה שהכלל הוא שמפלגות קטנות כמו הגמלאים (כשהצליחו), האיחוד הלאומי, המפלגות הדתיות, המפלגות הערביות, חדש ואפילו מרצ, אינן נבחרות בזכות אישיות המנהיג/ה.

  4. אמרתי לך בע"פ ואחדד בכתב- למה כשאתה ופטרונך הפוליטי, ח"כ אילן גילאון, רוצים ללגלג על תופעה או גוף מסויים במרחב הצבורי, אתם משתמשים בקישור ליחוס שליליות לזהות מינית (ע"ע הביטוח הלאומי שאינו יודע את זהותו המינית, איזה צחוקים) ?

    הזלזול והלגלוג ביחסכם לזהות מגדרית טרנסג'נדרית/קווירית/ ג'נדרקווירית וכד', מצער ומקומם, במיוחד כשהוא בא ממפלגה המתיימרת לנאורות, כמרצ.

  5. אורי (זכי), אני מסכים איתך שהמושגים של שמאל וימין מטשטשים – אבל צריך לשםי לב לשני דברים – קודם כל, שזה לא תהליך טבעי (כלומר שקורה מעצמו) או מקרי, אלא עומדת מאחוריו כוונת מכוון ועיקר יש לקבוצות ההגמוניות אינטרס בעצם המסמוס הזה .
    המקרה של אובאמה הוא באמת מדהים וייחודי, ואכן, גם מכתבה שקראתי בזמנו המנתחת את מצעו הכלכלי (שכן מבחינת "סביבת גידולו" אובאמה עבד כמרצה למשפטים באוניברסיטת שיקגו, וכולנו יודעים אילו רוחות נשבו שם בחוג לכלכלה) עולה שבהיבטים מסויימים הוא עוקף את הדמוקרטים מימין, ובהיבטים אחרים משמאל. אבל, כמו שאמרת, איך שלא נסובב את זה (אנחנו או הקמפיין של אובאמה), וכמה שלא ידברו על טעינה מחדש אל המושגים ימין ושמאל, ברור לכל שהבחירה באובאמה היא צעד מובהק שמאלה.

    אבי, אני לא יודע כמה להיות מפלגה קטנה זו הצלחה בפני עצמה (להוציא את הגמלאים לצורך העניין), אבל אפשר לטעון בדיוק להפך – שהאיחוד הלאומי מצליח למרות כצל'ה (או בלי קשר אליו), שכן יש לו קהל מסויים שהוא מייצג באופן כמעט סקטוריאלי, ושאם לאיחוד הלאומי (לצורך הדוגמא) היה מנהיג כריזמטי יותר, הם היו יכולים לגדול. שים לב גם למרצ – אתה לא חושב שלהצלחה שלנו ב-92 היה קשר לדמותה של שולה?

    אורי (שמילוביץ) – מדהים שמתוך כ-1400 מילה בחרת להתייחס לעניין שממלא תפקיד שולי מבחינת תוכן הדברים. אני בכלל לא בטוח שאתה באמת מאמין בדבריך ולא מחפש פשוט הזדמנות נוספת לתקוף את אילן גילאון, אבל אני אומר שהשימוש שעשיתי במושג זהות מינית לא היה טעון באיזושהי משמעות שלילית, פשוט עשיתי השאלה של המינוח מהשימוש הנפוץ בו, לתחום אחר.

  6. ואותי לא מפתיע שבחרת לתקוף אישית במקום לחשוב רגע ואולי אף להגיב עניינית.
    הרי כל אחד יכול לומר שגמאתה לא מאמין במה שכתבת אלא חיפשת עוד סיבה למסיבה לזרוק רפש על קדימה, נניח. נו באמת, טיעון מגוחך. אולי גם אני לא באמת מאמין שיש לאפשר גם לידועים בציבור מאותו מאותו מין לקבל מעונות לזוגות בטכניון וסתם הפגנתי שם שבוע שעבר, כדי למצוא סיבה לתקוף את הדתיים?

    כל אחד מתייחס למה שהוא רוצה ואני בחרתי להתייחס למה שהכי חרה לי והפריע לי עוד בקריאתי את הכותרת, במיוחד כאמור שעושה רושם שזה אקט החוזר על עצמו. לא מפתיע כאמור שגבר-הטרוסקסואל-יהודי-ציוני-אשכנזי לא מצליח להבין על מה הרעש שעושים ההומואים האלה. אני די בטוח שלו היה מאמר באיזה עיתון באירופה ושהיה עוד בכותרתו מקשר נניח איזשהי תכונה יהודית נפוצה לשליליות זה היה מסב את תשומת ליבך, גם אם זה לא היה נושא המאמר כביכול. למה? כי אתה יהודי ואתה יותר רגיש לכל הקשור באנטישמיות מהגוי הממוצע כנראה.

    ולטעון שאיזכורה של זהות מינית מבולבלת או אמורפית אינה באה במאמרך בקונוטציה שלילית זה לא עולה בקנה אחד עם המאמר. זה פשוט לא נכון. אתה רוצה לומר שאין כאן אווירת שליליות ובקורתיות על קדימה ו'הפוליטיקה חדשה'? וודאי שכן. השאלה הרטורית בסוף המאמר רק מחזקת זאת. לצורך חיזוק טיעונך למדת ממורך אילן להגחיך מושא בקורת באמצעות לעג למה שנתפס בעינכם כנראה לאיזשהו בלבול מגדרי.

    נראה כי אתה דווקא נוטה להגן אוטומטית על אילן, ללא קשר לתוכן הטיעונים, בצורה עיוורת. מומו במומו פוסל במקרה הזה.

  7. לדעתי התאור הדברים הוא לא רע.
    רק שאני חושב שהתסכלות היסטורית יותר, תנכיח בפנייך, שאין אלה דברים חדשים. כי רטוריקה פוליטית היא תמיד כללית בצורתה, התוכן כמובן שונה.
    כיום הרי כולם רוצים בטחון ושלום.

    הצד הכלכלי חברתי מאד ברור.
    אם כי סייגים לו לרוב, במיוחד לאור המשבר הכלכלי והמדיניות של אולמרט
    והנגיד , ממש קנסייאנים לא?

    הקטגוריה של הבורגות היא בעייתית בעיני לניתוח.
    וכי אני לא מבין איזה מפלגה היא לא בורגנית? להוציא אזוטריקה.

    יש חילוקי דעות, והן היו שם תמיד, ועל כן לא מפלגה ספציפית היא לא הבעיה.
    אלה דווקא הפרספקטיבה שבה רואים את המפלגה כביטוי לאינטרסים כוללנים.
    המאבק החשוב הוא בתוך המפלגות ,(פרס-רבין , דיין-אלון) והיום ניראה לי גם ברק .
    פרץ

    וזה מביא אותי לכך כי ניתוח מדיניות החוץ חסר כאן והוא זה שמעיד על השונה בין
    האלטרנטיבות . ולא הדברים שתיארת.

  8. קודם כל הרשה לי לחזק אותך חיובית על רשומה בנויה לתלפיות כשהטיעונים בה מסודרים תלים-תלים ויוצרים מארג אחיד ונהיר של עמדה מגובשת.

    שנית, הרשה לי להביע את מחאתי על דברי ההבל שכותב מר שמילוביץ. נכון, אילן מרבה להגיד שהביטוח הלאומי אינו יודע את זהותו המינית וגם תומר כתב אותם דברים על קדימה ובאמת ניתן להסיק מכך שדעתם של שני האדונים על מיניות לא ברורה ואמפורית היא שלילית. אך בוא נשאל את עצמנו, האם הם עסקו בסוגיית הנטייה המינית או שהם השתמשו בכך כמטאפורה?
    מעבר לכך, המאבק המרכזי כיום של הקהילה הגאה הוא לא על תיאוריות קוויריות אלא על הכרה בזכויות פוליטיות ושינוי דימוי חברתי. לא אילן ולא תומר רמזו משהו על שלילי על נטייה מינית זו או אחרת, אלא רק קראו להכרעה בה. הכרעה גם יכולה להיות בי-סקסואליות או טרנסנ'דריות. אפרופו טרנסג'נדריות, פרופ' עוזי אבן אמר בראיון ל"הארץ" פעם שהמועמד האידאלי במרצ הוא טרנסג'נדר צ'רסקי. האם בכך הוא ניסה להעליב את הקהילה הטרנסג'נדרית או הצ'רקסית?

    ועכשיו לעיקרי הדברים:
    רוב דבריך היו נכונים, אפילו את העניין עם הפוסט מודרניזם של 'קדימה' אני חושב שגנבת לי, אבל בין ההוכחה שקדימה היא מפלגה שמייצגת את הבורגנות ומה שחיים ברעם מכנה "המרכז הלאומני" לבין המסקנה שלך שקדימה פסולה לשיתוף פעולה אין קשר. אנו חיים במציאות של ישראל 2009 וכמו שאמר יריב אופנהיימר בסמינר 'בונים אופוזציה' – מי שמצפה לתוצאות יותר טובות מבחירות 2006, שבהן היו בערך 70 ח"כים שתמכו בשתי מדינות לשני עמים, הוא אופטימי ברמות הזויות. זה מה יש תומר. הציבור הישראלי אוהב את המנהיגים שלו מושחתים, עמומים אידאולוגית, הוא אוהב פרסנלוזיציה ותרבות ריאלטי ולא מצעים מעמיקים ותזות מחכימות. החוכמה שלנו כאנשי שמאל הוא לראות איפה אפשר להשפיע הכי הרבה.
    משעשע שאתה תוקף את ממשלת אולמרט על הניאו-ליברליזם שלה וטוען שהיא כמו של נתניהו. הניאו-ליברליזם של קדימה הוא מתוך טייס אוטומט, מתוך אימוץ כללי המשחק בעולם המערבי, ולא מתוך שכנוע אידאלוגי עמוק כמו נתניהו. יש לזה צדדים טובים (לא נרשמו הפרטות דרמטיות) ויש לזה צדדים שליליים (לא קודמו רפורמות חשובות כמו וועדת בכר שניסו להביא לביזור הריכוזיות ההון). אבל מעבר לכך, בוא נסתכל לכאורה שמאלה – מפלגת העבודה. האם אהוד ברק נקט מדיניות שונה דרמטית? לא. ממשלת רבין השנייה להזכירך קידמה הפרטות ענק. במבחן של פנסיה חובה והתקציב הגבוה ביותר לנפש בעשור האחרון בסעיפי חינוך, בריאות ורווחה (כמו שנדב פרץ הוכיח בבלוגו שלו) אולמרט וקדימה עוקפים את ברק וישראל אחת משמאל ובגדול. אולמרט אישית התערב בנושא ילדים בסיכון והביא לגידול משמעותי בתקציב של האוכלוסייה הכי חסרת ישע במדינה. גם במשבר המימון בהשכלה הגבוה אולמרט עקף משמאל את יולי תמיר שהובילה את רפורמת שוחט.

  9. תומר, יפה מאוד.

    שני דברים:
    הטיען כי המחנה המשותף בקידמה הוא הסלידה כלפי ממסד מפלגתי כמו מרכזי הליכוד והעבודה הוא מבריק, אבל אני לא משוכנע אם מדובר רק בסלידתם של הפוליטיקאים ממסדים אלה, או גם (ואולי בעיקר) סלידתו של הציבור ממסדים אלה, כשאדלר וארד משווקים בהצלחה את קדימה נטולת הממסד כ"פוליטיקה אחרת".
    וכמו שאמרתי לך אמש, גם אני סולד מהממסדים האלה וחושב שיש להם חלק גדול בקריסת מרצ והעבודה. מפלגת שמאל מתחדשת תצטרך להתבסס על מערכת פנימית שונה מהותית מה"ועידה" ומה"סניפים" שאנחנו מכירים.

    ולגבי הטענה שקדימה היא מפלגה פוסטמודרנית – מסכים עם איתמר. לא אכנס פה לדיון פילוסופי, ונכון שיש בקדימה מאפיינים מסויימים של פ"מ (עמימות אידאולוגית, תערובת של מסרים מימין ומשמאל), אבל בעיני ההשוואה למפלגה הפרוניסטית נכונה יותר.

  10. נמרוד – הטענה שלי בעניין השת"פ עם קדימה היא לא במישור הערכי (ראוי,לא-ראוי), אלא במישור ה-"היתכנותי". הניאו-ליברליזם של קדיהמ הוא אכן פחות כחלק מאידאולוגיה מגובשת, והוא קושר יותר בקשרי-הון שלטון. אפשר להסתכל על זה בצורה הבאה: המייצג של הניאו-ליברליזם אה-לה נתניהו יהיה מישהו כמו ירון זליכה, ושל הניאו-ליברליזם נוסח קדימה איזו שולה זקן. אני מסכים שאולמרט לקראת סוף הקדנציה שלו שבר שמאלה תקציבית, אבל זו לא המדינות הקלאסית שלו אלא סטייה ממנה.

    לגבי ברק, אין לי ספק שהוא איפשהו בין הקצה השמאלי של הניאו-ליברליזם לקצה הימני של הדרך השלישית, אבל הדיון הוא לא ברק-אולמרט אלא, לצורך העניין, העבודה-קדימה.

    רם – מסכים איתך לגבי סלידת הציבור ממוסדות מפלגה. לגבי מסודות מפלגה וסניפים כן או לא, מבחינתי לא זו השאלה, אלא: מוסדות מפלגה וסניפים – איך?

    אתה (או איתמר) מוזמנים להסביר מדוע אינכם מקבלים את ההגדרה כמפלגה פ"מ (מונח שאכן שאלתי מנמרוד, שכינה את אומלרט ראש-הממשלה הפוסט-מודרניסט הראשון)

  11. כשאנו מנתחים את סיעת העבודה (ואני מסתכל כרגע במשרד בכנסת על הפוסטר שהפיקה מחלקת הדפוס והפרסומים של הכנסת עם תמונות חברי הכנסת ושמותיהם) אני מזהה רק את הרשימה הבאה שאני יכול לקרוא להם, גם אחרי הנחות רבות, אנשי שמאל (לפי הסדר ברשימתם לכנסת): אופיר פינס, אבישי ברוורמן, שלי יחימוביץ', עמיר פרץ ודניאל בן-סימון. לכאורה מדובר בחמישה נציגים מתוך 13 של הסיעה, אחוז מרשים במיוחד למפלגת סופרמרקט אופרטוניסטית חסרת חוט שידרה כמו מפלגת העבודה, אך השאלה שנשאלת היא לא במה אותם אנשים מאמינים בחדרי ליבם אלא מה ההשפעה הציבורית-פוליטית בסך הכל של מפלגת העבודה על החיים הציבוריים בישראל (ואני מכליל כאן לא רק את הסיעה בכנסת, אלא גם את הנציגות בשלטון המקומי, בהסתדרות וכ'). הרי לצורך העניין ניתן לטעון גם ששרת החינוך היוצאת תמיר הינה אשת שמאל ברמה ההצהרתית, אך מבחינת מעשים בשטח היא קידמה את דו"ח וועדת שוחט, הסתסכה עם איגודי העובדים הייציגים של המורים ולא נרשם שיפור משמעותי כלשהו שידוע לי עליו בפערים בשירותי החינוך בין שוהם לג'יסר א-זרקה. מפלגת העבודה בעשור האחרון סיפקה בעיקר נזילות פוליטית ונכנסה לכל קואליציה אפשרית תמורת כיסאות וג'ובים, ממשלת ההתנחלויות של שרון-פרס-פואד שניצחה על האינתיפדה השנייה וריסוק לגורמים של הרשות הפלשתינאית ועד להסכמה, גם אם מאולצת ובצעקות ואיומים, להרס וערעור מעמדה של מערכת המשפט בישראל ובראשה בית המשפט העליון על ידי שר המשפטים היוצא פרופ' פרידמן. כמו כן לאורך כל הקדנציה היינו עדים לאנומליה שאין כדוגמתה: יו"ר מפלגת העבודה אשר מתכנה "ראש מחנה השלום" איגף מימין בשיטתיות הן את רה"מ אולמרט והן את שרת החוץ לבני. הוא התנגד למו"מ עם סוריה, סירב לפנות מאחזים, לא פצה את פיו בנוגע ליוזמה הסעודית (בעוד אולמרט קרא בפומבי למו"מ ישיר ללא תנאים מוקדמים על היוזמה הסעודית!) וכשר ביטחון הפך לחברם הטוב ביותר של המתנחלים. דווקא בתחילת הקדנציה נרשמו מספר הישגים בתחום החברתי-כלכלי שנרשמים לזכות שיתוף הפעולה בין פרץ לאולמרט, אך גם הם ישטפו באסלה בכנסת הנוכחית. לסיכום, העובדה שבמפלגת העבודה יש כמה שמאלנים לא הופכת אותה לשמאלנית.

  12. נמרוד, הוכחת שפשוט אין לך הבנה במאבק הלהט"בי, או שאתה מתעלם מהאמת רק כדי להגן על גילאון ורזניק. הסברתי למה העמדה הזו מבזה להט"ב ואת מאבקם, בקצרה נאמר שאם נראה לך שהמאבק הלהטבי מתמצה בשינוי חוק זה או אחר- אתה פשוט טועה. אין זה העיקר אפילו.

    בנוגע לצורך שלך לראות "הכרעה", כאילו קוויריות מאיימת על החברה כפי שאתה מכיר אותה, זה לא מפתיע שגבר הטרוסקסואל קלאסי יביע סלידה ממשהו שאינו דיכוטומי וברור מבחינה מגדרית/נטיה מינית וכו'..

    כמו כן, אם נראה לך שעוזי אבן הוא אילן גבוה להתלות בו, אז להזכירך (או לידיעתך) הוא הביע התנגדות מוצהרת ופומבית למצעד הגאווה בירושלים, שכהומו שהטרוסקסואלים (כמוך כנראה) רואים בו האליטה של קהילת להט"ב , זה מעשה בגידה, טיפשות ומנוולות לשמה, לנצל כך את מעמדו על מנת לפגוע בקהילה פגיעה קשה שאין הרבה הומופובים שיכלו לעשות כן בתקופה קריטית שהיתה לנו ב2006, סביב המצעד (שלא צעד בסוף) בירושלים באותה שנה.

    אז אם בחרת לך דווקא את עוזי אבן כדוגמה לאחד שוודאי אינו פוגע בקהילה ודבריו הם מופת, טעות בידיך.

  13. הצורך העז של מר שמילוביץ לעוות את המציאות ולהציג מצג שווא גרמה לכך שהוא החליט להתעלם מהטקסט החרות על דפי הה.ט.מ.ל.

    אינני זקוק לציונים או תעודות ממי שהפך את דגל הגאווה לחצאית (עכשיו בטח תגיד שגם זו הערה שלא מכבדת את הנטיות המגדריות שלך או איזו שטות כזו) על הבנתי או תרומתי למאבק הלהט"בי בישראל.
    מן הסתם המאבק המרכזי הוא על שינוי חברתי ותודעתי עמוק אך מכיוון שאנו חברים במפלגה פוליטית ומקדישים את רוב מרצנו למאבק דרכה אנו מאמינים כי החוק והמשפט (אשר מחוקקים על ידי הפרלמנט בו אנו מיוצגים) הוא כלי להסדרת התנהגות חברתית, כולל דעות קדומות ואפלייה.

    ח"כ גילאון דיבר על הכרעה בין היותו של המוסד לביטוח לאומי מס או ביטוח והשתמש בסוגיית הנטייה המינית כמטאפורה לדבר. האם אתה בוחר להעליב מכך? זו כבר שאלה שלך.

    לא טענתי מעולם שפרופ' אבן הוא אילן להתלות בו אלא השתמשתי בדוגמא שהוא הביא לאובר פוליטיקלי קורט הפוסט-מודרניסטי המחורבן ששורר בשמאל ואתה אחד המייצגים הגרועים שלו.

  14. כמה לא מפתיע שהוכחת להטב"פוביוּת מהי, מתחת למעטה ה"תמיכה בקהילה" שהינך מתיימר להציג.

    הסלידה והזלזול שלך מגבר הלובש חצאית, זו בפירוש וטרנסופוביה והומופוביה, הפחד שהבעת מאיום על הסדר החברתי מבחינה מגדרית, שאוי ואבוי אם אדם לא יתנהג עפ"י הקודים המגדריים שהחברה הכתיבה לו, כמו כאמור גבר הלובש חצאית (והזלזול הנלווה שלך לכל הקשור בכך כשבחרת להשתמש בביטוי "שטות כזו").
    ואישה שלובשת מכנסיים? זה בסדר מבחינתך? עובר את האישור שלך? הרי פעם לא היה מקובל שאישה תלבש פריט לבוש "גברי" כזה (וכידוע גם כיום ישנן חברות ואף חלקים בחברה שלנו שלבוש כזה על אישה לא מקובל), אך התכתיבים כאן התרופפו, ועפ"י זה כנראה אתה מחליט מה מגוחך, מה בסדר ומה לא, ובעיניך אם גבר לובש חצאית שהינה בעצם דגל גאווה- בכלל השם ישמור! צלם בהיכל! זה מבלבל אותך מגדרית? קשה לך עם זה? אתה חושב שזה מגוחך ו"לא נכון"? לא רק זאת- גבר הלובש דבר כה "לא הגיוני" כמו חצאית בצבעי גאווה וודאי הינו טיפש או לא שפוי ולכן דעתו אינה נחשבת מהתחלה, אינה הגיונית מראש, מה?

    אם זו אינה עמדה גזענית, כנגד טרנסג'נדרים והומואים, ובכלל זלזול בכל המאבק הלהט"בי לשחרור, הנאבק בין היתר על זכותנו לחופש מיני ומגדרי, איני יודע גזענות להטבפובית מהי.

    זה ממש אבסורד שמי שמביע עמדות להטבפוביות כמוך ידבר על הדרך להשגת שינוי תודעתי וחברתי עמוק בנוגע ללהט"ב בחברה. המאבק הוא קודם כל בעמדות חשוכות, שמרניות ובורות בדיוק כפי שהצגת אותן כאן. ביום שהטרוסקסואלים כמוך לא יראו בלבישת חצאית בצבעי הקשת ע"י גבר כאקט ההופך את עמדתו של אותו גבר לפסולה מראש (כי איך אפשר להקשיב לסוטה כזה בכלל? וודאי גם דעותיו אינן הגיוניות אולי?) , מצבם/ן של להט"ב בחברה זו יהיה הרבה יותר טוב וממילא השינוי החקיקתי שצריך לבצע למען חברה נאורה ודמוקרטית יהיה הרבה יותר קל, כי כשהחברה תהיה נאורה- סביר שגם הפרלמנט יהיה יותר כזה.

    אינני יודע מה "תרמת" למאבק הלהטבי, ולא התייחסתי לזה כלל. לאור פרץ הלהטבפוביה שפקד אותך כאן- תוכל להתחיל בלחשוב מה כ"כ מפריע ומגוחך בעיניך בלראות גבר לובש חצאית. השינוי מתחיל מבפנים כידוע. בטח נראה לך שאם אתה מתנגד להכאת להטב, או אם אתה תומך בזה שלהטב יוכלו להתחתן אז אתה שיא הנאורות ולא ברור לך מה מה גבר לובש חצאית עכשיו ומקלקל לך ת'נוף המגדרי.

    מה שבעיניך "פוליטיקלי קורט פוסט-מודרניסטי מחורבן", זה חיים של בני אדם. כשבמדינה אחרת הפוליטקלי קורט קובע נניח שלא לומר "היהודים גנבים", זה לא אומר שזה פלצני להתנגד לאמירות כאלה רק כי זה נכנס בהגדרה של "תקינות פוליטית". אולי הלא-יהודי הממוצע לא יתרגש מכך כ"כ ויזלזל בשמירה על תקינות פוליטית "מחורבנת" כזו, אך אין ספק שזה נובע מבורות וחוסר מחשבה ורגישות אמיתית שלו למיעוט שמשתלחים בו, והשתלחות זו יכולה להביא למעשים גם. הסלידה שלך מתקינות פוליטית מזכירה לי את סלידתם של אנשי ימין מ"יפי נפש" בשמאל, כאילו נפש יפה נטולת שנאה לאחר זה דבר רע בכלל.

    עמדותיך כאן מייצגות את התייפיפות הנפש שמאשימים בה את השמאל. שמתחת ליפות נפש ותקינות פוליטית והומניזם, מסתתרת גזענות,, שנאת האחר, וזלזול במיעוטים מסויימים ש"אינם כמונו" ושאר צביעות רקובה.

    אתה פשוט מסרב להבין שלא משנה שעניין הזהות המינית משמש למטאפורה והמחשה בלבד. עצם זה שלשם אותה מטאפורה לוקחים זהות מינית מסויימת או "מבולבלת" עפ"י הגדרת הכותב, ובאמצעותה מנסים להגחיך משהו אותו רוצים לבקר, בין אם זה מפלגה או מוסד צבורי, זו הלהטבפוביה, זה הזלזול בזהות מגדרית שאינה בינארית וכנראה גורמת לכם להתסייגות וסלידה כה עזה. זה כמו שנתווכח על משהו שאין לו קשר ללהט"ב, ובמהלך הויכוח תגיד לי "יא הומו מה אתה לא מבין?". ברור שזה אקט הומופובי, ואין רלוונטיות שמראש הויכוח לא היה קשור להומופוביה. זה פשוט חשף את ההומופוביה של זורק ההערה. האמירה הספציפית הזו היא הומופובית. נקודה.

    אולי עוד מעט תפלוט לעברי "סתום יא קוקסינל", הרי גם זה סה"כ עניין תקינות פוליטית, לא? מה ההבדל? אתה מתנגד לתקינות פוליטית, לפוסט מודרניזם "מחורבן". אז יש לי חדשות בשבילך: מכיוון שבכלליות ניתן לומר כי עפ"י גישה פ"מ אין רע וטוב, ולכן זה פוגע בעמדה הדוגלת במאבק להטבי כנגד עמדות חשוכות ונבערות כשלך, מזה שנים אני נוהג ללרלר כנגד פ"מ זה, שאם ישתלט יביא לשיח ושנאת האחר כשלך, כי בעצם אין מוסר ספיצפי שאמור להנחות את החברה האנושית ששלילת אדם רק כי נולד לסבית/ ביסקסואל/ טרנסג'נדרס/ הומו/ קוויר/ ג'נדרקוויר/ ג'נדרפאק/ ועוד.., איננה בהכרח פסולה, אלא תלויית תרבות וזמן ומקום והכל לגיטימי, ומכאן יוצא כי גם תליית הומואים בטהרן אינה פסולה- אין אמת או צדק אוניברסלי אלא לתת להומו הזה לחיות ולהתחתן עם בנזוגו זה לגיטימי בדיוק כמו שבחירה של חברה אחרת לתלות אותו בככר העיר זה לגיטימי. איש הישר בעיניו יעשה. דבריך הנזולים כאן מהווים קרבה לגישה פוסט מודרנית מחורבנת זו, לה אני מתנגד.

    חוסר ההבנה שלך (או שלכם) בכך שמאחורי תקינות פוליטית על טרנס' צ'רקסי, או על "תאוריות קוויריות", נמצאים בני אדם, שזה החיים שלהם, כמיעוט (או מיעוט בתוך מיעוט) חסר יצוג, או כמיעוט הנרדף ונשללים זכותיו, כולל זכותו לכבוד, רק משום שבעיניך כל הוויתו סה"כ "תאוריה", זו אולי הקושי שלך להודות בטעותך. אני מציע שתזכור שזו לא בושה להיוולד בור, אך לעיתים זו בושה למות בור.

    אני, על כל פנים, אמשיך להסתובב לבוש בחצאיות גאווה כשאמצא לנכון, ואתעלם מביריונים חברתיים כמוך המנסים להשליט עלי איזה סדר חברתי שלא יחרוג יותר מידיי ממה שחינכו אותם כ"מקובל". הסלידה שלך מכך, שהתפוצצה כאן, מעידה כמה החצאית הזו חשובה. כמו שכל גילוי הומופוביה מעיד כמה יציאה מהארון חשובה ומחנכת, וכמו שכל התנגדות להטבפובית למצעד הגאווה בירושלים מעידה כמה הוא נחוץ.

  15. מר שמואליבץ הוכיח בטרחנותו והשחרת הדפים שלו (ועל כך נאמר "הנייר סובל הכל") שאין שום טעם לנסות לנהל איתו דו-שיח רציונלי ובעל משמעות שהוא מעבר להתקפות רפש.
    אין לי אלה להודות שאני בעצם הומפוב חשוך, יפה נפש (כטענת שמואלביץ) ובריון חברתי. למעשה, אני רוצה לנצל במה זו כדי להודיע על חזרתי בתשובה ו\או הצטרפותי לכת מעריצי מנחם בן, על כך שבמצעד הגאווה הבא אני מתכנן לפגע בצועדים וכל שאר דבר הבל אחר שמר שמואליבץ ינסה להדביק לי.

  16. כמה לא מפתיע שעוזר פרלמנטרי של ח"כ שלא מבין למה צריך את יום האישה, גם לא מבין למה לגבר מותר ללבוש חצאית ומתייחס לדגל בנטיות לאומניות עד כדי כך, שאסור לעשות בו שימוש שחורג מגדר הנורמה. אוי לנו למפלגה כזו שמייצגת את הקהילה, שמופתעת למה חברי הקהילה זנחו אותה ועברו לקדימה, רמז, אולי כי אלו מייצגיה שלא מבינים כלום במה הקהילה צריכה ואוי לנו שח"כ גלאון לא נשארה בפנים ואין לנו יותר ידיד קהילה בתוך המפלגה(ניצן הורוביץ לא דוגמה, בהתחשב בכך שלא טורח להזכיר שהומו בשום מקרה)

  17. שמואלביץ – אתה בן-אדם הזוי ואין טעם יותר בהתדיינות עמך.

    מר היבנר – ח"כ גילאון השתתף בישיבה המיוחדת של הכנסת לכבוד יום האישה, משתתף השבוע בטקס הענקת עיטור מטעם נשיא המדינה למאבקה של חברת הכנסת לשעבר זהבה גלאון ולאורך כל הקריירה הפוליטית שלו גילה מחוייבות גבוה לזכויות נשים ולמאבקן.
    הניסיון לקשר בין העמדות שאני מביע בדיון הזה לבין עמדותיו של ח"כ גילאון הוא ניסיון נואל שנידון לכישלון.

  18. וואו. חתיכת תגובה ארוכה, אורי. אולם, למרבה הצער, אתה מאשים כא אנשים בהאשמות קשות (טרנסופוביה/לטה"בופוביה) מבלי שהדברים יחזיקו מים. לא כל מי שחולק עליך או מבקר אותך באופן אישית הוא טרנסופפוב, אולם את תמיד בוחר לקחת את הדברים לפסים הללו, שהם נוחים לך יותר.

    ולגבי – "זהותה המנית של הקדימה" – שזה מה שהתחיל את כל הדיון הסוער, אין הקבלה בין השימוש שעשיתי ביטוי לשימושים שהצגת אתה, שהובאו בקונטקס פוגעני מובהק. מטרת הכותרת היא להבהיר איזשהו דיון על טיבה של קדימה, והמונח זהות מינית לא הוא כאן בקונטקטס מלגלג (גם על קידמה עצמה לא ליגלתי, אני חושב, אף על פי שאני בהחלט ביקורתי כלפיה). דומני שמוסכם שזהות מינית יכולה להיות בשלבים מסויימים, או לאורך זמן, לא ברורה/מוגדרת, ולכן הביטוי נראה לי מתאים לרשומה שתעסוק בבחינת טיבה/אופיה של קדימה.

    אני מקווה שהדברים הובהרו ובזה תם הדיון בסוגייה.

  19. נמרוד, כמה מגוחך שאתה מתקשה להתמודד מול הטיעונים המציאותיים שהבאתי מולך, אז אתה מתחמק. זכותך. בכל מקרה אין לי שיח ושיג עם להטבפוב.

    רזניק- גם אתה מתחמק, ומנסה לתקוף אישית ומנסה ליצור תחושה כאילו לא נימקתי אלא סתם "האשמתי" בטרנסופוביה והומופוביה. מה בדיוק "בקורת אישית" בלטעון שבגלל שאני לובש לעיתים חצאית בצבעי הקשת, אז דבריי מראש אינם "נספרים"? זו בדיוק טרנסופוביה! לשפוט את דברי לא עפ"י תוכנם, אלא רק משום שאני גבר הלובש חצאיות לעיתים, לפסולם מלכחתחילה. יש לך תשובה עניינית לזה או לא?

    המשפט "אינני זקוק לציונים או תעודות ממי שהפך את דגל הגאווה לחצאית " איננו טרנסופובי-הומופובי בעיניך? אם לא- אז גם אתה להטבפוב. אם כן- חבל שרק על מנת להגן על חברך אתה מתחמק מהאמת.

    אשמח אם תתייחס לדברים עניינית ולא תנסה לזרוק שוב טענות כלליות על כמה אנשים אני מאשים שלהטבפוביות, ובכך תנסה להסיט את הדיון.

  20. לא נשכח את משפטו האלמותי:בשביל מה צריך את יום האישה? אולי נעשה את יום הפועל? התגלה במערומיו. כל נסיון להציג עמדה אחרת, אולי מראה פן אחר, אבל אני מאמין לאנשים כשהם אומרים דברים בהיסח דעת ולא כשמצלמים אותם.

  21. תומר,
    צודק אתה בדברך, שזהות מינית יכול שתהיה בשלבים מסויימים, או בתהליך גיבוש או בתהליך שינוי. אם כי, הנקודה שמפריעה לאורי שמילוביץ' וגם לי היא ההקשר הסימבולי שאתה יוצר בין זהות מינית, שהיא דבר נפשי אישי ורגיש, לבין זהותה של מפלגה פוליטית, שהוא דבר ציבורי וניתן לביקורת ולמשפט הציבור.

    כדי להדגיש עד כמה הקישור הסימבולי הזה אומלל – אסביר. לבוא ולהגיד לנערה מתבגרת שנטייתה המינית הלא-מגובשת, כמו שהאידיאולגיה של קדימה היא לא מגובשת – זה עשוי להיות דומה מבחינה סמנטית, אבל אני בטוח שלא היית אומר את זה לילדה שלך, כי זה דבר מאוד לא רגיש.

    הייתי מציע בפשטות, שתתנצל על ההקשר הסימבולי, ותודה שהלכת שולל אחרי הנורמה החברתית הקיימת בישראל, שלפיה, זהות מינית "שונה" היא דבר שיש ללגלג בו. זהו טון המאמר: איני מקבל את טענתך כי "גם על קדימה עצמה לא ליגלגתי" – והרי פתחת את המאמר בציטוט "על קדימה מיותר להרחיב את הדיבור" שכבר מעיד על פחיתות כבוד. אגב – אם על קדימה מיותר להרחיב את הדיבור, דווקא על חוסר סבלנותה של ההגמוניה כלפי קוויריות ושונות מינית ומגדרית, הרי שיש להרחיב את הדיבור עד מאוד.

  22. ברוך, אם הבנתי נכון – מפריע לך בעצם שאני משאיל את הביטוי לתחום אחר שאינו מעניינו המקורי. אולם דרכה של שפה שיש בה השאלות לשוניות. אני גם דוחה בתוקף את הטענה שלגלגתי על מי שזהותו המינית אינה מוגדרת (או על קדימה, אגב. ואם תשים לב כתבתי, בהקשר לציטוט שדיברת עליו, שאני סבור שדווקא יש להרחיב עליה את הדיבור – ואלמלא כן לא הייתי מכביר במילים בהמשל הרשומה).

    אם אתה, או אורי, הבנת את הדברים אחרת ולפיכך מצאתם בטקסט תוכן פוגעני לכאורה, אני מצר על כך, שאכן אין זו הכוונה מאחורי הרשומה.

  23. I will to my lord be true and faithful
    and love all which he loves
    and shun all which he shuns


    הצהרת נאמנות פאודלית סקסונית –

    הדבר היחידי שקדימה יודעת לעשות זה להבטיח את הקיום שלה. אין לזה שום משמעות, אבל כמו שוירוס יעיל בעיקר בלפזר את המטען הגנטי שלו (ולא לשום דבר אחר) – כך גם קדימה.

    קדימה היא סוג של סרטן – חזקה, נמצאת בכל-מקום, שולחת את זרועותיה הארוכות לנתח רחב של עם ישראל

    אבל הסרטן דואג רק לעצמו, בסופו של דבר – ואפילו וקדימה תועיל לחלק מסוים מעם ישראל בטווח הקצר, עם מפלגה כזאת
    We are bought and sold.

    צריך לחזור להצביע למפלגות שמנהיגיהן אינם "הולכים לעבודה כל יום". ברגע שההצבעה הופכת להיות פרסונלית, הכל הולך לעזאזל.

  24. מתנצל על העיכוב הרב:

    לא יכולה להתקיים מפלגה בישראל שהיא ללא אידיאולוגיה. כל מפלגה ישראלית יהודית היא בהכרח מבוססת על הרעיון הציוני שהוא תוצר של המיתוס היהודי שלאחר אושוויץ.

    אחד הרעיונות המרכזיים שעומדים מאחוריי המחשבה שאחרי אושוויץ היא קץ המודרניות והתפתחות מן המיתוסים. האסכולה המכונה "אסכולת יד ושם" היא האסכולה שמאחורייה עומד המפעל הציוני. אסכולה זו מקדשת את הרעיון שהשואה היא תוצר של הביטוי הקיצוני והמזעזע ביותר של אנטישמיות לאורך ההיסטוריה.

    לעומת זאת, המחשבה הפוסט-מודרנית, זו של זיגמונד באומן וחנה ארנדט, תטען שהשואה לא הייתה יכולה להתקיים ללא המודרניות, ללא מפעל הנאורות של האדם (שהחל מאז ימי הרנסאנס) ומתנגדת למיתוס שיצרה הציונות (שקדימה היא חלק בלתי נפרד, בין אם תצהיר אחרת).

    הערה: פוסט מודרניות קיים רק בארכיטקטורה. במידה ואתה רוצה לכנות אסכולות פוסט מודרניות בפילוסופיה ובהגות אנא כנה אותם בשמם המתאים, פוסט סטרוקטורליזם.

    אין דבר כזה מפלגה פוסט מודרנית. שום מוקד של כוח, שליטה והגמוניה, כדוגמת מפלגה, לא יכול להיות מזוהה עם המפעל הפוסט-סטרוקטורליסטית (או פ"מ כפי שכינתה).

  25. עוד הערה לנמרוד: אי אפשר לקשר את הנושא של אפלייה מתקנת ו"פוליטיקלי קורקט" לפוסט סטרוקטורליזם (פ"מ כפי שאתה מכנה). ובכלל, אני לא מבין בכלל איך ולמה אתה מקשר.

    אני קורא את מירב הטקסטים שלך, בהם אני מוצא הרבה טענות מעניינות והרבה נושאים מעניינים אבל תמיד אתה מסמן את ה'פוסט מודרניזם' כמין שטן שיש לגנותו, והוא תמיד מוקד הרוע בעולם.

    אני בהחלט ממליץ לך לקרוא את מישל פוקו (תולדת הקליניקה, תולדות המיניות וכו') ואולי אז פוסט סטרוקטורליזם יפסיק להוות מעין מוקד ממנו אתה שואב התנגדות.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s