שלושה ימים לפני שפורסם, המאמר "המשחק הכפול של שלי יחימוביץ'" נשלח בדוא"ל ללשכתה של ח"כ יחימוביץ' בבקשה לתגובה*. טל וולפסון, בלוגר ואיש מפלגת העבודה, בחר לפרסם מאמר תגובה לדברי ב'עבודה שחורה'.
אתחיל דווקא בנקודה משנית יחסית בדבריו של וולפסון, והיא שבניגוד לטענות שלכאורה עלו מדברי, לשלי יחימוביץ' "קווים אידאולוגים ברורים שהיא לא מוכנה לעבור עליהם גם במחיר אובדן תמיכה אלקטוראלית.". לטענה המעניינת הזו נתן וולפסון את הדוגמא הגרועה ביותר והיא תמיכתה של יחימוביץ' ברון חולדאי לראשות עריית תל-אביב תוך מתקפה בוטה על שותפה ליוזמות חקיקה רבות, דב חנין. ומדוע זו דוגמא גרועה? מכמה סיבות – ראשית, מבחינה אידאולוגית יתקשה מר וולפסון לשכנעני שהבחירה הסוציאל-דמוקרטית תהיה חולדאי, הליברל מבחינה חברתית (זכויות הקהילה הגאה וכד') והניאו-ליברל מבחינה כלכלית על פני המצע האדום-ירוק שהציג חנין (יצויין שהאג'נדה האדומה-ירוקה היא היום הבון-טון אצל מפלגות סוציאל-דמוקרטיות אירופיות רבות). חלקו השני של הטיעון, בדבר "אובדן תמיכה אלקטוראלית", הוא מגוחך ממש – אולי בסביבה שנמצא בה מר וולפסון (וכך גם בסביבתי שלי) העדפת חולדאי על-פני חנין היא צעד לא פופולארי, אולם זוהי בועה מצומצמת למדי, וברוב המוחלט של הציבור העדפת ראש-עיר מכהן, מועמד מפלגת העבודה וטייס בעברו על פני ח"כ קומוניסט מחד"ש היא צעד המזכה בתמיכה, ולא גורע אותה. ולא פחות חשוב, אם לא יותר – בעוד שלחנין אין שום כוח פוליטי במפלגת העבודה (וגם בחד"ש מצבו אינו מזהיר) לחולדאי יש מפקד מכובד של כמה אלפי חברים וכן תומכים הפזורים במוסדות המפלגה השונים, כך שגם פנים-מפלגתית – תמיכה בחולדאי רק מחזקת את יחימוביץ'.
עוד רואה וולפסון משום סתירה בטענותי, שכן מחד אני עצמי משבח את כישוריה של יחימוביץ' ואת החקיקה שלה, ומאידך אני חוזר וטוען היא משחקת משחק כפול, ושלעיתים הצעות החוק שלה והתבטאויותיה הסוציאל-דמוקרטיות משמשות כסות לא סוציאל-דמוקרטית בעליל שהיא מנהלת. מובן שהיה נוח יותר להתייחס לדברי לו הייתי מצייר תמונה בשחור ולבן – או ששלי יחימוביץ' היא סוציאליסטית למופת, מנהיגה דגולה שעומדת בשורה אחת עם ז'אן ז'ורס ואדוארד ברנשטיין – או שהיא ריאקציונרית מהסוג הגרוע ביותר, שלידה נראה פואד כחף מכל עסקנות וברק כסוציאל-דמוקרט מהשורה הראשונה. אולם לא כן היא, והתפיסה שלי את יחימוביץ' היא מורכבת, ולצד הערכת מעלותיה, אני מודע למגרעותיה.
וכאן אנו מגיעים לויכוח האמיתי – שאלת "השורה התחתונה": האם בשורה התחתונה עושה יחימוביץ' יותר נזק מתועלת או שמא להפך? מר וולפסון מבקש שלא אחסום שור בדישו, ואניח ליחימוביץ' לחוקק (וראויה לציון הערתו של נדב פרץ, שרובה המוחלט של החקיקה של יחימוביץ' נעשה בתקופת עמיר פרץ ובגיבויו, ולא בתקופת ברק), בהתעלם מבחירותיה הפוליטיות. בדיכוטומיה בין "דיבורים" ל"מעשים" קוראת גישתו של וולפסון להתמקד ב"תכל'ס" – ב"עשייה ממשית במציאות", כדבריו. אני מוכן לקבל עיקרון זה שמציע וולפסון, אולם אני סבור שהעשייה הממשית במציאות אינה החקיקה אלא דווקא הבחירות הפוליטיות של יחימוביץ'. ואני אסביר: חקיקה פרטית לא יכולה, לא תוכל, ומעולם לא יכלה לטפל בסוגיות היסוד הפוליטיות שבהם רוצה לטפל הסוציאל-דמוקרטיה. אינני טוען שלחקיקה פרטית אין כל חשיבות, אולם הכלים לטיפול בבעיות היסוד החלוקתיות (והסוציאל-דמוקרטיה הרי תופסת את בעיות היסוד הפוליטיות כבעיות חלוקתיות) בקביעת התקציב וביישום מדיניות, ולפיכך מצויים בידי הרשות המבצעת ולא המחוקקת. מכאן שה"תכל'ס" הוא בבחירותיה הפוליטיות של יחימוביץ', שקשורות בקביעת יחסי כוחות פוליטיים כאלה ואחרים (במפלגה, בהסתדרות, בכנסת, בממשלה וכו') שהם הקובעים בסופו של דבר מי ימצא בעמדת קביעת המדיניות החלוקתית.
במבחן השורה התחתונה יחימוביץ' נכשלת בעיני. אין זה אומר שאני לא מכיר ביתרונותיה או תופס אותה בצורה חד-גונית.
* תגובה רשמית מח"כ יחימוביץ' למאמר המקורי טרם נתקבלה.
(פורסם במקור בעבודה שחורה)
כמאל 
עצוב, נכון וכתוב היטב. שלי היא אחת הדמויות הכי חיוביות בפוליטיקה מבחינה רעיונית וגם מבחינת היכולת שלה להעביר את רעיונותיה לבסיסי התמיכה האידאולוגיים שלה. הבעיה היא אולי שהיא כבר על סף הפיכה לפוליטיקאית ש"מבינה את המשחק" ו"מקריבה קורבן אידאולוגי", לא שאלה דברים פסולים, רק שכרגע היא מקריבה יותר משהיא נותנת, בלונג שוט נחכה ונראה. בנוסף, עופר שלח ב"המקור" אמר דברים דומים מאוד על יחימוביץ' ונתן יותר מרמז לגבי עמדותיו באשר לפרישה מהמפלגה וחבירה למרצ.
פוסט יותר מעניין ונוקב מקודמו.
המשחק הכפול של שלי והליכתה אחרי מוקדי כוח נדמים כמהלכים פוליטיים נאים לעתים – אך נחיל יגרום למהפכה ולא זבוב בודד.
קלקסון – אני מציע לשנות את שמך מהקלקסון המחתרתי לקלקסון הפואטי
תודה תומר, פוסט מרתק.
להלן הבעיות שלי אם שלי:
1. היא מתעלמת לחלוטין מהביטים חברתיים רבים ומנושא של קיימות וסביבה – ומתמקדת בעיקר בזכויות עובדים (כאילו, אם העבודים נפגעים בגלל פרבור או תחבורה ציבורית לקויה – זה לא בעיה?)
2. היא לא משתפת פעולה ומפרגת לארגונים או לאתרים אחרים באינטרנט
3. היא לא מנסה להנהיג את מחנה המורדים בעבודה – אני מניח שהיא מחכה לשעת כושר. אולי היא תחכה עד שהיהיה מאוחר מידי.