דמוקרטיה משולחת רסן

הפרלמנט הבריטי, הקיים במתכונות שונות מהמאה ה-14, משופע מסורות שונות ומשונות המתכתבים עם היסטוריה של מנהגים מימי הביניים ועד לתקופה הויקטוריאנית, עם מאבק על עצמאות אל מול הכתר, עם אימפריה בה השמש לעולם לא שוקעת, עם אריסטוקרטיה ומעמדיות נוקשה, עם מהפכה תעשייתית, שתי מלחמות עולם וכו' – כאשר חברי פרלמנט רוצים להביע תמיכה או התנגדות לדברי הנואם, הם קוראים, באנגלית ארכאית, "Aye" או "No" ולעיתים נעמדים במקומם (גם חלק מההצבעות נעשות בדרך זו) וכאשר חבר פרלמנט פונה למשנהו הוא יפנה אליו (בגוף שלישי כמובן) לפי מחוז הבחירה אליו הוא שייך. בנוסף, בטקס השנתי של פתיחת המושב של בית הנבחרים, בטרם נאומה השנתי של המלכה ("נאום הכס"), "הג'נטלמן נושא המוט השחור" ניגש לבית הנבחרים כדי לקרוא לחבריו לבוא אל בית הלורדים ולשמוע את נאומה של המלכה, או אז טורקים בפניו חברי בית הנבחרים את דלתות הבית, ורק לאחר לאחר שמקיש נושא המוט השחור על דלת בית הנחברים 3 נקישות נפתחות בפניו דלתות הבית והוא מזמן את חברי בית הנבבחרים לשמוע את נאום הכס (וכל זאת כדי לסמל את עליונות הנבחרים על המלך).

הג'נטלמן נושא המוט השחור מזמן את חברי בית הנבחרים לבית הלורדים לשמיעת נאום הכס

בעיניים ישראליות נראים המנהגים הללו כנעים על הציר שבין משעשע למגוחך – אכן, אין הפרלמנט הישראלי  נושא על גבו מסורות בנות עשרות או מאות בשנים. אל מול החברות האירופיות, שגם במאה ה-21 משתמרות בהן שיירי מסורות עתיקות, שושלות אצולה ומעמדיות חברתית, מוסדות מלוכה (חסרי סמכות, אמנם) וחלוקה מדינית המכילה נסיכויות ימי-ביניימיות כלוקסמבורג, ליכטנשיין, סן-מרינו ואנדורה – ניצבת החברה הישראלית הצעירה, המהירה, הדינמית, הים-תיכונית, חסרת העידון והגינונים, נטולת בולמי-זעזועים בדמות כבלי-מסורת וחוקה, ולפיכך חשופה יותר לטלטלות, לשינויים בחוקי המשחק ולכוחניות.

הלל קוק
הלל קוק, 1915-2001

אי-כתיבתה של חוקה בידי האסיפה המכוננת (שהפכה עצמה לכנסת הראשונה) היא אם כל חטאת של התרבות הפוליטית הישראלית. בהיעדרם של כבלי-מסורת ונורמות שמאות שנות היסטוריה הספיקו לקבע, הייתה חוקה מגדירה באופן ברור וחד-משמעי את חוקי המשחק ומקבעת לאט-לאט נורמות דמוקרטיות ופרלמנטריות שונות. זאת ועוד, עצם קיומה של חוקה יוצר מסביבה מעטה כזה או אחר של טקסיות  (והדוגמא האמריקנית היא דוגמא קיצונית לכך) אשר מחליש את היסוד הציני בפוליטיקה, את ראייתה כזירת הורדת-ידיים ותו לא. מי שעמד כבר אז על המחטף של האסיפה המכוננת היה חבר הכנסת הרוויזיוניסט הלל קוק, שפרש מהכנסת עקב אי-חקיקת חוקה, וטען שהכנסת הראשונה, ובעקבותיה גם הכנסות הבאות, הינה בלתי-חוקית משום שבחרה את עצמה.

אולם הדיון אינו נגמר בחוקה, אלא רק מתחיל בה, שכן באותה מידה שחוק יכול להכתיב התנהלות, הוא יכול להיות אותה מתה בספר החוקים. לב לבו של העניין טמון בנורמות, בתרבות הפוליטית וב-faux pas של החברה והמערכת הפוליטית כאחד. חוקה היא רק דרך ליצירת ולקיבוע נורמות וחוקי-משחק.

המחיר של חוסר-כבוד לנורמות פרלמנטריות הוא התנהלות צינית וכוחנית, כפי שנראית כעת בדורסנות של ממשלת ישראל ביתנו בראשות נתניהו (אין זו טעות – רוח התנהלותה של ממשלה זו היא רוחה של ישראל ביתנו ולא של הליכוד, לפחות לא הליכוד של רובי ריבלין, מיקי איתן, בני בגין ודן מרידור), שמצרה את צעדי האופזיציה ושוברת מוסכמות עדינות שהמשיכו והתקיימו בכנסת, ואל יתפלא על כך איש, שכן לליברמן ולליברמניזם התרבות הדמוקרטית היא זרה ולזרא.

הרמיסה המובהקת ביותר של נורמה פרלמנטרית ראויה, שהתקיימה משך שנים בכנסת, היא בחירתו של ח"כ אורי אריאל כנציג האופוזיציה בועדה למינוי שופטים. בניגוד לנוהג ששרר עד כה, לפיו נציג מפלגת האופוזיציה הגדולה ביותר הוא נציג האופוזיציה בועדה למינוי שופטים, החליטה הממשלה לנצל את הרוב הפרלמנטרי שבידה כדי לבחור נציג אופיזציה לפי טעמה, ובכך ניתצה מסורת ראויה לטובת העכרת הזירה הפרלמנטרית באוויה של עריצות הרוב. קיומם של כללי-משחק פרלמנטריים לא-כתובים הוא דבר בריא לדמוקרטיה, ודמוקרטיה בה לממשלה מותר הכל, כל עוד מתיר לה זאת החוק, היא דמוקרטיה חולה.

סממן נוסף של היעדר נורמות פרלמנטריות מרסונות הוא התופעה הרווחת של שינוי חוקי המשחק תוך-כדי משחק, תופעה שאינה חדשה בפוליטיקה הישראלית, אולם תחת הממשלה הנוכחית הפכה לעניין שבשגרה – החל בכוונה לחוקק את "חוק מופז", כלה בכוונה להכניס לתוקפו עוד בקדנציה הזו חוק שירדוש רוב של 65 ח"כים להפלת הממשלה, והעלאת הרוב הדרוש לחקיקה תקציבית (כשגם שתוקפו של החוק הזה יחל כבר מן הקדנציה הזו, כמובן), והיד עוד נטויה.

הפוליטיקה הייתה תמיד קשורה, ולעד תהא קשורה, בצבירת ושימור כוח. אולם תפקידן של נורמות פוליטיות בריאות למנוע  מן הכוחנות להשתלט כליל על הפוליטיקה עד שתיעשה זירה להורדת ידיים, צינית לחלוטין. ככל שעובר הזמן נדמה שהדמוקרטיה הישראלית מסירה מעליה אט-אט את הכבלים המרסנים, ונעשית לדמוקרטיה משולחת רסן (בדומה, אגב, לטורקיה).

העיסוק בתרבות הפוליטית איננו צורני בלבד, שכן יש לו השפעות על היחסים החברתיים ועל האווירה הציבורית. ישראל צועדת לאט-אך בטוח בנתיב הדורסנות הפוליטית. את המחיר כולנו נשלם.

רוצים לקבל הודעה בדוא”ל בכל פעם שהבלוג מתעדכן? לחצו כאן
מודעות פרסומת

7 מחשבות על “דמוקרטיה משולחת רסן

  1. מקריאת הרשומה מצטיירת תמונה שהכנסת, הפרלמנט הישראלי, מתנהל כמו הפרלמנט הדרום קוריאני בו זורקים על הנואמים חפצים שונים, או הפרלמנט הירדני בו חברי פרלמנט מרביצים איש לרעהו. אין כך הם בפני הדברים. אמת ויציב שהפוליטיקה בישראל סובלת מחסור מסורת דמוקרטית, שהבגידה הנוראית של הכנסת הראשונה תיזכר לדיראון עולם ומדובר אכן ב'אם כל חטאת', אך בהתחשב במגבלות ובנתונים – הכנסת מתנהלת בצורה מרשימה ביותר. כיסא על יד כיסא יושבים ח"כים ערביים לאומניים כמו חנין זועבי על יד ח"כים יהודים לאומניים כמו אריה אלדד, לא זורקים דבר אל רעהו, לא משמיצים אישית. גם ח"כ ניצן הורוביץ, הומוסקסואל מוצהר, מסתודד במליאה עם ח"כים מיהדות התורה והומופובים ידועים ב'קדימה'. הכנסת מנוהלת היטב לא רק מבחינת תוכנה ומהותה – אלא גם מבחינת רמת הארגון, הלוגיסטיקה, הסדר ונושאי המשרות השונות. חוויתי בחיי הרבה מוסדות שלטוניים והתמודדתי מול הרבה מערכות בירוקרטיות ואני חייב לציין שהכנסת היא מבין המוצלחו שבהן.
    אין כל זה אומר שלא דרושים שיפורים – כינון חוקה כעת תהיה דבר בלתי אפשרי, אך יש להמשיך בחקיקת חוקי היסוד, לבצר ולשמר את מעמדם כך שלא יהיה ניתן לשנות חוקי יסוד בדיון של 12 שעות, וכינון נורמות של ג'נטלמניות, דמוקרטיות, חופשי ביטוי והגינות בתרבות הפוליטית שלנו הן הכרח.

  2. נמרוד, כשאני לנגד עיני עומד לא הפרלמנט הירדני ואל הדרום קוריאני, אלא הפרלמנט הטורקי (מפתיע, לא?). בכל מקרה, אני לא טוען לאנדרלמוסיה בכנסת או לחסור מקצועיות של עובדיה, אלא לתרבות כוחנית ודורסנית ששוררת בו, בייחוד מאז כינונה של הממשלה הזו. נכון שישנו הז'בוטינסקאי האחרון רובי ריבלין, ששומר באומץ על אושיות הדמוקרטיה הפרלמנטרית ועל אפשרותה לש האופזיציה לפעול, ועל כל הוא ראוי לצל"ש. אבל רובי ריבלין הוא בחזקת מי שעומד בפרץ, ואילו אני מדבר בדיוק על הגל העכור ששוטף את הכנסת.

  3. התרבות הכוחנית ששוררת בכנסת היא נגזרת מכך שהחברה הישראלית היא חברה כוחנית. אי-אפשר לנתק את הכנסת מהחברה כי הכנסת היא בבואה של החברה ונבחריה מייצגים את הציבור.
    האם שמפא"י שיחדה חמולות ערביות ברישיונות נשק לציד וסחר בהיתרי עבודה מחוץ לממשל הצבאי תמורת הקמת מפלגות לווין שיתמכו בכנסת בממשל הצבאי לא הייתה התנהגות כוחנית בהרבה מאשר מה שעושה הקואליציה כעת?

    החוקים שמנסה להעביר עכשיו רה"מ נתניהו הם חוקים חמורים מאוד שאני מתנגד אליהם במלוא עודי, אבל יש לזכור שני דברים:
    1) בעבר שונו חוקים לא פחות לא-דמוקרטיים. כל תופעת הממשלה המנופחת והגדולה זה בגלל שאהוד ברק החליט לצ'פר כמה אנשים ממפלגת העבודה ושינה את חוק יסוד: הממשלה והגדיל את מספר השרים מ-18 ל26. מאז כבר אין שום בעיה לעשות הכל. וראה, הנזק מולנו ואנו חווים אותו יום-יום. האם אז יצאנו בקול זעקה? לא, אפילו נציגינו תמכו בהצעה בכנסת.
    2) יו"ר הכנסת הנוכחי היה מועמד יחיד לתפקיד וזכה לאמון של 90 מחברי הבית ללא מתנגדים ומספר מועט של מתנגדים. כל הח"כים הערביים הצהירו שהיו תומכים בו אילולאי היה מדובר ביום האדמה והם נאלצו להיעדר ממליאת הכנסת. הוא זוכה לתמיכה ויוקרה אדירה, שלא תלויים בראש הממשלה. לכן הוא נלחם נגד החוקים האלה – ובינתיים מצליח.

    מעבר לכך, בואו לא נתלה בריבלין את הכל. "בתי הקברות מלאים באנשים שאין להם תחליף" אמר סטלין במידת מה של צדק. גם יו"ר הכנסת הקודמת, ח"כ דליה איציק, פעלה למען שיפור מעמדה של הכנסת. בתקופתה צומצמם חוק ההסדרים בצורה דרמטית וסוף סוף התקבלה עמדת הלשכה המשפטית של הכנסת בנושא. היא הייתה יו"ר הכנסת הראשונה שנלחמה מול חוק ההסדרים – ואין לחשוד בה שעשתה זאת מטעמים סוציאל-דמוקרטיים.

    מעבר לכך, אציין כי הכלים הפרלמנטרים שיש לאופוזיציה – גם אם יקוצצו וגם אם לא- בכל מקרה לא מגיעים לציבור. התקשורת לא מקדישה כמעט מקום לסיקור עבודת הכנסת וגם בלילה של פיליבסטר על שינוי חוק יסוד לא כותבים על כך כלום בעיתון חוץ מאנקדוטה על הפיג'מה של פאוד (ראה פוסט שלי בנושא). הבעיה היא בנורמות הציבוריות ובאיך שהציבור תופס את הכנסת ולא בחוק זה או אחר.

    בקיצור – לא אלמן ישראל.

  4. לא רק מדובר בחוקה. התנהלות קואליציית נתניהו-ליברמן-בק פוגעת כם בהפרדת הרשויות. שים לב שמשלושתם ברק הוא היחיד שלא היה חבר כנסת באופוזיציה. הם לא התחילו את התופעה אבל אצלם היא הגיעה לשיא. הכנסת הפכה מהרשות המחוקקת והמייצגת לוועדת הקבלה לממשלה.

  5. ניטפוק קטן – אם אני לא טועה אהוד ברק הגדיל את מספר השרים מ-18 ל-24, כשבפועל מונו רק 23.
    אגב, עד אז, האם זו הייתה מגבלה שממש הייתה רשומה בחוק יסוד הממשלה או באיזשהו מקום אחר, או רק נורמה?

  6. נמרוד, אני מסכים איתך שהפרלמנט בתוך עמו יושב ושנורמות חברתית משפיעות על הפרלמנט, ולהפך . אני גם לא טענתי שבעבר לא הועברו חוקים לא-דמוקרטים או חוקי הפוגעים בתרבות הפוליטית הישראלית. טענתי שבממשלה הזו זה מסתמן כנתיב העשייה המרכזי עד כה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s