פסיקת בג"ץ, גבולות ההפרטה וקרב הבלימה של שופטי העליון

ביום חמישי האחרון נפל דבר בישראל. בית המשפט העליון, בשבתו כבג"ץ, החליט, ברוב של שמונה שופטים מול מול אחד, כי לא יוקם בית סוהר פרטי בישראל. בכך הסתיים בהצלחה מאבק ציבורי ומשפטי בן כחמש שנים כנגד הקמת בית הסוהר הפרטי של לבייב, שפירושו הפקעת הבלעדיות של הסמכות לשלילת חירות מידי המדינה, והעברתו לידי גורם פרטי.

 

בית המשפט העליון. יש שופטים בירושלים. (צילום: The Gifted Photographer)
בית המשפט העליון. יש שופטים בירושלים. (צילום: The Gifted Photographer)

כבר עם הגשת העתירה, שטענה שההפרטה הצפויה עומדת בניגוד לחוק יסוד: הממשלה בכך שהיא מעבירה סמכות ריבונית לידי גורם פרטי, היה ברור שכל פסיקה של בית המשפט תהיה בעלת משמעות מרחיקת לכת, שכן העתירה אילצה את בית המשפט להתמודד עם הסוגיה של מהותה וייחודה של ההתארגנות החברתית המכונה "מדינה" אל מול כל התארגנות חברתית אחרת, ולשאלה האם מדינה יכולה להעביר סמכויות הייחודיות לה כמדינה לגופים עסקיים, עד כדי טשטוש הגבול בין המדינה לבין התארגנויות סקטוריאליות או ארגונים פרטיים המחזיקים בידיהם גופים מופרטים ומספקים, במקום המדינה,  שירותים חברתיים שונים. או שמא – ישנו גבול עקרוני למה שמדינה יכולה להשיל מעליה ולהמשיך להקרא "מדינה". ביום חמישי בית המשפט קבע שיש גבול כזה.

חמש שנים חלפו, כאמור, מאז הוגשה העתירה ועד למתן פסק הדין. בטקטיקה אהרן-ברקית המתינה בייניש עד שהסערה הציבורית סביב ההפרטה תשכך בטרם היא הטילה את הפצצה שלה. בחמש השנים הללו לא היה למערכת המשפטית רגע דל, והיא מצאה עצמה בקרב בלימה מתמשך ששיאו בכהונתו של דניאל פרידמן כשר המשפטים. דווקא לנוכח המתקפה הבוטה על מערכת אכיפת החוק בכלל, ובית המשפט העליון ושופטיו בפרט, קשה שלא להתרשם מהאומץ והמקצועיות שהפגינו השופטים בפוסקם פסיקה מקצועית, עניינית, תקדימית ואקטיביסטית, כשמחוץ לכותלי בית המשפט מחכים להם דניאל פרידמן, יעקב נאמן, דוד רתם ובן כספית עם קלשונים ולפידים.

 

נתניהו. עסקת החבילה במשק השלימה את מהפכת ההפרטה.
נתניהו. עסקת החבילה במשק השלימה את מהפכת ההפרטה.

מאידך, יש לומר שהעיכוב במתן הפסיקה, אשר קובעת כי ישנו גבול להפרטה, הקהה את עוקצה. מהפכת ההפרטה הישראלית, כפי שאיבחן זאת היטב פרופ' דני גוטווין, הגיעה לידי השלמה; בוצעו שינויים מבניים משמעותיים במשק ובחלוקת ההון, המשק ההסתדרותי הוא נחלת העבר, נוצרה שכבה אוליגרכית ישראלית, נכסים ציבוריים ושירותים חברתיים הופרטו בסיטונות ועסקת החבילה במשק בין ההסתדרות לממשלה נתנה את ההכשר להפרטות המבניות המשמעותית האחרונות – של הנמלים, חברת החשמל והקרקעות. לפיכך, במימד של בלימת מהפכת ההפרטה הישראלית, דומה שהעתירה סגרה אמנם את דלתות האורווה, אולם הסוסים כבר מזמן ברחו.

הדברים האמורים אינם מפחיתים כהוא זה מחשיבותה של פסיקת העליון – דרכם של תקדימים שאין הם מתכתבים עם ההווה בלבד, אלא גם עם העתיד – ואת הפתח שפתח בית המשפט, את כברת הדרך שצעד – יהא היקפם אשר יהא –  קשה יהיה למחוק.

בג"ץ, שמתאפיין בפסיקה הנמנעת מלהתערב בהחלטות ממשלתיות בנושאים כלכליים-חברתיים ובפרשנות ניאו-ליברלית לחקיקה, עשה צעד משמעותי בקביעתו כי אין בקריטריון של יעילות כלכלית חזות הכל, ואין בו משום תעודת ביטוח מפני התערבות שיפוטית במקרה של פגיעה לא-מידתית בזכויות האדם. עם זאת, ראוי לציין כי אין הפסיקה הנ"ל סותרת את המסורת הליברלית של בית המשפט – להפך, אפשר בהחלט לראות בה כנובעת מהגיונה הפנימי של התפיסה הליברלית, הדוגלת ברעיון הנודע של "מדינת שומר הלילה" – כלומר, מדינה "רזה" שתחומי אחריותה מצטמצמים לביטחון, חקיקה ומערכת אכיפת חוק. על בתי הסוהר להיות בבעלות ממשלתית, אפוא, גם בתפיסה ליברלית.

רוצים לקבל הודעה בדוא”ל בכל פעם שהבלוג מתעדכן? לחצו כאן
מודעות פרסומת

9 מחשבות על “פסיקת בג"ץ, גבולות ההפרטה וקרב הבלימה של שופטי העליון

  1. תומר,

    ברור לכולם שמצב בתי הסוהר בישראל (המופעלים ע"י המדינה) הוא בכי רע.
    מצבם של האסירים אינו טוב בד"כ, גם מבחינת תנאי הכליאה וגם מבחינת ההקפדה על זכויותיהם.
    לכן חשוב בדיון על הפעלת בתי כלא פרטיים לבדוק אם בתי כלא כאלה ישפרו את המצב הקיים או ירעו אותו.
    מאוד יתכן שתנאי האסירים יהיו טובים יותר בתנאים של בית כלא פרטי + רגולציה מחמירה + תמרוץ המפעילים לספק תנאי כליאה ולהקפיד על זכויות האסירים.

    למיטב הבנתי, בגצ התעלם מטובת האסירים. בגצ לא פסל את האפשרות שבית כלא פרטי ישפר את מצב האסירים. הוא הרכין את ראשו והתרכז במציאת סתירות בין חוקים, במקום להרים ראש, להסתכל למרחק ולראות את התמונה כולה.

    לגבי מה שאתה קורא "מדינה רזה". ה- "רזון" לא חייב להתבטא באחריות, כפי שאתה כותב. המדינה יכולה וצריכה להשאר אחראית. היא צריכה לנסח ולהפעיל את הרגולציה ואת כללי המשחק של הפעילות במדינה.

    מציע לקרוא את מאמרו של רונן שמיר פה: http://z.pe/E9V . הוא מסביר טוב ממני.

    1. וכמו שנאמר בטוקבקים:פפפפפפפפפפפחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח. אתה באמת מאמין שהפוליטיקאים יתנו לכפות "רגולציה מחמירה" על לבייב? או שלציבור יהיה מספיק אכפת מאסירים כדי ללחוץ על הפוליטיקאים שיעשו זאת?

      כמו שמנור אמר האשם בהתנוונות השירות הציבורי הוא השירות הציבורי בעצמו (או יותר נכון הפקידות הגבוה שלו). הפיתרון הוא פשוט מאוד: עצירה של התהליך הזה ע"י הזרמת כספים מחדש מחד והלאמה מוחלטת של רכוש בעלי ההון מאידך.

  2. מסכים עם הניתוח שלך ומברך מעומק לב את בג"ץ על שעמד בפרץ ההפרטה השערורייתית הזו. כמו שאתה יודע, אני לא נגד הפרטה באשר היא, אבל הפרטת בתי הסוהר היא פשע בפני עצמו, ואכן חוטאת לאמת המידה הבסיסית ביסודה של תפיסת המדינה מאז לוק – האמנה החברתית.

  3. מצחיק מבחינה אחת ועצוב מבחינה אחרת להמשיך ולקרוא את הטעונים מהסוג שמביא אבי בתגובתו לדבריו של תומר… הרי ממה נפשך… מה כבר לא אמרו על האסטרטגיה של האוצר, לנוון את השירות הציבורי על מנת שצדיקים מסוגו של אבי יגידו 'איזה פיחסה זה בית חולים\בית ספר\כביש\בית סוהר\ תחנת רכבת\עירייה\עובד סוציאלי\מרצה\חדר הרצאות\שוטר\וכו\וכו\וכו ציבורי'. ואז כשהצדיקים מצקצקים בשפתיים עוברים הכלבים של האוצר [ויסלחו לי הכלבים] לשלב ב באסטרטגיה: הפרטה. מה יש לחשוב על פקידי האוצר ועל האידיאולוגיה הפנדמנטליסטית שמנחה אותם, ריגרדלס המציאות, כבר לימד אותנו אריאל רובינשטיין ב'אגדות הכלכלה' המבריק שלו.
    בכל אופן, אני לא עם תומר בשמחה הגדולה על הצעד האמיץ שעשה בג"צ. כי הוא, כמו רוב אם לא כל המערכת המשפטית – כולל או בעיקר הרשות המחוקקת – נטולי כל אומץ וכל אופק ליצור כאן שינוי של ממש, שאמנם – כדברי אורי זכי – יתבסס קודם כל על 'אמת המידה הבסיסית' מאז לוק, אך יצוק אל תוך האמנה החברתית תכנים ראויים לשמם [מדינת רווחה מבוססת על מסוי פרוגרסיבי גבוה מאד, כמו במתוקנות שבמדינות].
    לא מהמערכת המשפטית תבוא הישועה, אלא מהתפר שבין תרבות [השקפת עולם, וקודם כל ויתור על התועבה הניאו-ליברלית, בכלל, ובפרט אחרי הצלחתה המסחררת בניהול כלכלת העולם], חברה ופוליטיקה.

  4. אינני רואה סיבה לצינון השמחה מהחלטת בג"צ. ברור שלא תצוץ לה מדינת רווחה מחול בחוף הים של בייניש, אבל כשבוחנים בראי ההיסטוריה את התפקיד המרכזי שבית המשפט העליון שיחק בשמירה על חלק מן האספקטיים הדמוקרטיים של מדינת ישראל, אי אפשר שלא לברך על ההחלטה הזו.

    כי בסופו של דבר אנחנו מדינה במזרח התיכון, וזה הטוב ביותר שיש לנו כרגע.

  5. אני חייב מילה על דני גוטווין אם כבר הזכרת אותו. הקשבתי לו אתמול רוב קשב בגל"צ, הוא העלה שם כמה דברים שבעיני מרגזים וחשוב לתהות על קנקנם.

    המהפכה הגדולה שהעביר דני פרידמן את הציבוריות הישראלית, היא כלל וכלל לא משפטית. הלכה למעשה, מתי מעט מהיוזמות שהעלה הוא או הקופים האבולוציוניים שלו, לא התרחשו כלל ועיקר. אם בכלל אגב. מה שכן עשה לנו הפרידמיניזם הוא ההתקפה החסרת תקדים, משולחת הרסן, של מובילי דעה ומובליה כאחד, נגד ביהמ"ש. אם פעם היה ביהמ"ש העליון שומר הסף של הדמוקרטיה וגם הוכר ככזה ע"י הציבור הרחב, היום הוא אסקופה נדרסת בפני לא מעט דעתנים.

    במקום שיתייצב מר גוטווין לימינו של ביהמ"ש ויעזור לשקם את מעמדו הציבורי כדי שאיש באמת לא יחתור גם להפרטתו שלו עוד כמה שנים, הוא התראיין בגל"צ, אמנם בירך, אבל גם שפך את חמתו על ביהמ"ש הניאו-ליברלי של מדינת ישראל.
    נכון, יש אמת מסויימת בקביעה כי ביהמ"ש הישראלי הוא ניאו-ליברלי (קביעה שגוטווין הוא ראש וראשון להערכתי למנסחיה), אלא שזו לא אמת מוחלטת ואפשר באבחת מחשבה אחת לציין עוד חמש החלטות שסייעו לשירות הציבורי במדינת ישראל, וודאי וודאי לארגוני העובדים. לא צריך להגזים.

    מניעת ההפרטה מתחילה קודם כל בחיזוק הדמוקרטיה ואושיותיה, עוברת דרך חיזוק מסיבי של השירות הציבורי. שתי המטרות הללו עוברות דרך "חונות" בבג"צ. צריך היה גוטווין, שכן הוא מוביל דעה בקרב קהלים לא מעטים, להגיד שביהמ"ש הוכיח שוב כמה הוא חשוב לדמוקרטיה, כמה הוא חשוב לתהליכים שקורים בה. הוא שומר הסף האמיתי של המדיניות הפושעת של ממשלות ישראל. צריך לחזק אותו. לא להיכנע לפרידמיניזם הזול הזה ולתקוף אותו. חבל.

  6. אין ממה באמת להתלהב. כמו שכבר כבתבת כבר חלק גדול מהנכסים הציבוריים הופרטו ונוצרה שכבה חדשה של אוליגרכיה ישראלית (שאחת הבעיות הגדולות ביותר אתה שבניגוד לאליטה הישראלית של העבר, עם כל הבעיתיות שלה, היא נעדרת לחלוטין תודעת שירות) ואם נכון מה שגולן כתבה נראה שהפיקה הזאת מיועדת לעשות יותר רוח בעולם מאשר לשנות באמת את המציאות הישראלית (ע"ע בג"ץ והפלשתינאים).

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s