הישראלים

(צילום: גוני ריסקין)
נצחון הישראליות (צילום: גוני ריסקין)

מה כבר לא נאמר ונכתב בנוגע לילדי העובדים הזרים והכוונה לגרשם? לכן לא ידובר כאן בציד האדם של יחידת "עוז" או או בראשיה מעוררי החלחלה – ובהם יעקב גנות וציקי סלע, ואף לא בגיבוי שהללו מקבלים מהשר אלי ישי שמיום ליום צובע את ש"ס בצבעים כהניסטיים הרחוקים מאופיה של המפלגה בשנות ה-90', תחת אריה דרעי. כל אלה ראויים לגינוי ולהוקעה וכל אזרח ישראלי בעל מצפון ומעט זיכרון היסטורי מחוייב לגנות בכל פה את הכוונה לגרש את ילדי העובדים הזרים והוריהם.

עם זאת, סוגיית ילדי הזרים מעלה עניין נוסף, שדומני שרבות לא דובר בו, ושיש בו כדי להטיל מעט אור על מניע נוסף להתנגדות של אלי ישי לאזרוחם של ילדי הזרים. המניע הזה נוגע לויכוח סביב הקיימות של מושג הישראליות, ובמידה מסויימת מהווה המשך לעימות בין היהדות לציונות.

החוגים הדתיים בישראל, אף אלה המתקראים "ציוניים" או "לאומיים", הקפידו לחנוק את האפשרות לזהות ציונית המנותקת מהדת היהודית – ולמרבה הצער הצליחו, ובכך הם סירסו את הציונות מן הפוטנציאל המהפכני שטמון בה – של הגדרת העם היושב בציון על בסיס לאומי-תרבותי, ולא על בסיס דתי. מהימים שבהם הישוב הקפיד להקרא "הישוב העברי" אל ימים בהם הנרטיב הדתי – המגדיר יהודי-ישראלי לפי דתו ואת המדינה כיהודית לפי מידת הדתיות שבחוקיה – מקובל בפי כל.

על השאיפה הטמונה בציונות לנורמליות ניתן ללמוד, בין השאר, מהציטוט הנ"ל של טשרניחובסקי:

"אי אפשר לא לאהוב את תל אביב. זוהי סוף סוף הנקודה היחידה בעולם שהיהודי יכול להיות בה יהודי, לא יהודי בהיתר ולא יהודי באיסור, אלא סתם בן-אדם שקרוי יהודי. מרגיש את עצמו יהודי לא מתוך התנגשות תמידית באלה שאינם יהודים, זהו המקום היחידי בעולם שיהודי יכול לחיות בלי להרגיש שהוא יהודי, בלי כל צורך לדעת זאת. כאילן בתוך יערו, כשיח על קרקעו שלו, כאותו איכר רוסי מפנזה, כצרפתי מנחל דו, כגרמני מכפר בפומרניה."

הדברים הללו הם, כמובן, היפוכה של מנטליות ההסתגרות ו"עם הסגולה" שהם בשר מבשרה של היהדות הדתית.

ומה בין כל זה לילדי הזרים? פשוט: כל מי שאי-פעם נתקל בילדי הזרים, או לכל הפחות טרח לחקור על אודותיהם, הבחין בנקל שהם הישראלים שבישראלים – הם ספגו את השפה העברית, התרבות הישראלית, הם מתחפשים בפורים ורואים "ארץ נהדרת". הגדולים שביניהם כבר מתגייסים לצבא. וזוהי הרי ההוכחה לניצחונה של הישראליות על היהדות.

חג עצמאות שמח.

רוצים לקבל הודעה בדוא”ל בכל פעם שהבלוג מתעדכן? לחצו כאן
מודעות פרסומת

13 מחשבות על “הישראלים

  1. זה מאוד עצוב מה שאתה אומר.

    ההנחה המובלעת פה היא

    א. יש שני מחנות – היהודי והישראלי. היהודי נוטה ימינה הישראלי נוטה שמאלה.
    ב. אתה (ו"הטובים") נמצאים במחנה הישראלי.
    ג. המכנה המשותף של המחנה הטוב הוא השפה העברית, חג מעצבן ורעשני, תוכנית ירודה בטלויזיה וגיוס לצבא.
    ד. כדי שהמחנה הטוב ינצח או לפחות ישמור על כוחו הוא חייב לייבא עובדים זרים.
    זה נובע בין השאר מדמוגרפיה – המחנה היהודי יולד יותר.

    זה בדיוק כשל החשיבה שמוביל את מרצ לשלושה מנדטים ומוביל את השמאל כולו להיבלעות עי שינוי/קדימה.

    העתיד הפוליטי והתרבותי של המחנה "שלנו" הוא דווקא בחיבור למחנה היהודי ובשבירת הגבולות שמובלעים בטקסט הזה. איך עושים? לא יודע.

  2. איתי – אל נא תעוות את דברי.
    אמרתי, ואם הדברים לא היו ברורים דיים אז אבהיר אותם כעת, שבעיני טמון בציונות יסוד מהפכני מבחינת העם היהודי – שינוי האופן בו הוא מוגדר (לא עוד ע"י שייכות דתית) ונורמליזציה שלו. ברור לי וברור גם לך מדוע החוגים הדתיים הרחבים מתנגדים לדבר כזה.

    כלומר כן, ישנו הבדל בין האופן שבו הדת תופשת את היות יהודי ו/או ישראלי ואת עצם קיום המדינה, לבין איך שאני, כחילוני, תופש זאת, או לאיך שניתן לפרש זאת מהרעיון הציוני.

    אבל מכאן ועד חלוקה למחנות, ועוד יותר מזה – חלוקת המפה הפוליטית, הדרך רחקוה.

    מה שניסיתי לעשות הוא להצביע על מה שלי נראה כמתחייב מאימוץ הרעיון הציוני, ולקשור זאת לסוייגת ילדי הזרים כדי השתלבותם בזהות הישראלית, באופן שיש בו כדי לאתגר הטענה (שמושמעת, אגב, לא רק ע"י חוגים דתיים אלא גם בשמאל הרדיקלי) שישראליות = יהדות (במובנה הדתי).

  3. אבחנה מדויק, אכן יש ירידה בקרנה של הלאומיות הציונית-עברית לטובת לאומיות חדשה שמתבססת באופן גדול על קלריקליזם יהודי.

    אבל מה שפספסת הוא הסיבה שמגזרים שלמים "ערקו" מהסוג הראשון אל הסוג השני, לדעתי זה כתוצאה מוואקום שנוצר במידה רבה ע"י מה שפעם היה קרוי "השמאל הציוני" ושעתה במידה רבה הפך לפוסט-ציוני ועוסק השכם וערב ב"חשיפת" השקר שבבסיס הלאומיות הציונית, עד כמה היא לא מוסרית, אכזרית וכו'. אני חושב שבמידה רבה השיח הביקורתי הזה נקלט בציבור הרחב, אבל מה שלא היה יכול להיקלט הוא ההשקפה הלאומית של יוצרי יוצרי השיחה הזה (שהייתה קרובה אם לא זהה לניהיליזם הלאומי של רק"ח) בחלל שנוצר נכנסה הלאומיות החדשה שמבוססת על היהדות.

    1. אני לא בטוח שההסבר שלך מדויק כרונולוגית – הפוסט ציונות עלתה בשנות ה-90', ואילו ירידת קרנה של הזהות הציונית-עברית קרתה עוד בשנות ה-40-50.

  4. יפה כתבת על ילדי העובדים הזרים.

    את החיבור בין הדת למדינה מיסד כמובן בן גוריון. רבים יודעים שישעיהו ליבוביץ סיפר, שבשיחותיו עם בן גוריון, הוא (בן גוריון) התנגד להפרדת הדת מהמדינה ואמר "אני רוצה שהמדינה תחזיק את הדת בידיה".

    אולי אפשר להבין את בן גוריון שלא רצה מחלוקות נוספות עד שהמדינה תתייצב. אבל אין ספק שבמעשיו הוא תרם לכך שיש לנו היום ממשל שהדת משולבת בו שילוב עמוק מאוד. עומק השילוב מקשה מאוד על הפרדת הדת מהמדינה וכמובן, הכח של הדתיים בממשל, מונע אפשרות להגדיר לאום "ישראלי" או "עברי", שאינם קשורים להגדרות דתיות.

    "הגדרת העם היושב בציון על בסיס לאומי-תרבותי", כפי שאתה כותב, היא בעייתית. היא לא מאפשרת לכלול בלאום אחד, למשל לאום "ישראלי" (אם יהיה כזה), את ערביי ישראל ואת בני העמים והדתות האחרות בישראל.

  5. אבי, מה שאתה (ובמידה מסויימת תומר) מתארים הוא לא ציונות אלא כנעניות, הציונות העברית-חילונית לעולם לא ביקשה לקעקע את היהדות באופן מוחלט, רוב החילונים הם לא אתאיסטים ועדיין משמרים מנהגים יהודיים (כמו ברית מילה, אמירת קדיש, בר מצווה. ד"א יש גם אתאיסטים שמקימים אותם).

    אני לא חושב שהייתה תנועה רצינית שרצתה ליצור לאומיות טריטוריאלית בישראל (הכנענים תמיד היו תנועה שולית) אפילו המפלגה הקומוניסטית (בזמנים שלפני הפילוג שהייתה באמת מורכבת מחצי יהודים וחצי ערבים) לא חתרה לכך. ומלבד זאת ערביי ישראל רואים את עצמם כפלשתינאים ורק אח"כ ישראלים (עם בכלל).

  6. זה ההבדל בין ציונות המונעת מתוך פחד, ושלילית כמו כל דבר המונע מפחד, הגורסת כי אם ישראלי לא יהיה יהודי גזעי סוף שיעלה הכורת על הגזע. ומכאן להשלכות המעשיות – חוסר סבלנות כלפי כל מי שהוא לא יהודי גזעי, אפילו שיהיה ישראלי בהוויתו.
    לבין ציונות המונעת מחזון ויונקת מיסודות אוניברסליים של מוסר ושיוויון , שהגם שדואגת לשלום העם היהודי – ששה לסייע ולפתוח את שעריה לרווחת מי שזקוק.

    וציונות זו האחרונה, גם אם איני חלק ממנה – אני אוהד אותה, ושמח בהצלחותיה. 

  7. משמח עד כמה רעיונות פשוטים אפשר להציג בכמה שורות. תודה! מעציב מאד באיזו קלות אפשר לעוות כל רעיון.

  8. הציונות היא הודאה בכשלון האנושיות. כי לו האנושיות ניצחה, היו היהודים מרגישים שמקומם שמור להם בכל מקום בעולם – שאין הם נרדפים, אין הם מופלים לרעה.
    הציונות, על כן, היא הניצחון הגדול של האנטישמים שאמרו: אין לנו מקום בשבילכם- ופעלו בהתאם. האנטישמיות – והציונות – הם סימפטומים של חברה אנושית חולה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s