משהו חייב להשתנות

 

במאמרו "התקפה מרושעת על מרצ" ("הארץ" 4.8) העלה צלי רשף שני טיעונים מרכזיים לחולשתה של מרצ: האחד, המפלגה אינה "מצליחה להמריא" למרות ניסיונות עיקשים וקמפיינים שונים, ואף כי היא מסתייעת ב"טובי המוחות של השמאל"; והשני, שמצביעי מרצ הם "משענת קנה רצוץ". מתוך אחריות לגורל המחנה והאתגר שמציבה העלאת אחוז החסימה, מעלה רשף את האפשרות שמרצ תיבלע במפלגת המחנה הציוני.

רשף ממשיך במסורת שלפיה כולם אחראים למצבה של מרצ, פרט למפלגה עצמה. הבוחרים? בוגדנים. הימין? מסית. מפלגת העבודה? גונבת לנו בוחרים. ואכן, המציאות הפוליטית והחברתית שבה פועלת מרצ קשה ומורכבת מאין כמותה, וקשה בהרבה מזו שעמה התמודדה בשנות ה–90, אך היא איננה מתבוננת מהצד על גורלה. היא אחראית לו, והטיעון "ניסינו ולא הצלחנו" אינו מספיק. מכישלונות יש ללמוד. יש להסיק מסקנות ולהשתפר לקראת הניסיון הבא.

מרצ אמנם נאבקת על מקומה, אולם היא עושה זאת עם אותם אנשים ובאותן דרכים בכל מערכת בחירות, מבלי לערוך שינויים משמעותיים. מה הפלא שהתוצאה היא אותה תוצאה? הפנייה המצומצמת לקהל מבוגר ומשכיל מהמעמד הבינוני־גבוה, המתגורר בין תל אביב לרעננה — נכשלה. כך נוכל למצער לשמר את מוקדי הכוח הקודמים.

במערכת הבחירות האחרונה אימצנו אסטרטגיה, שריכזה את פעילות הקמפיין ב–30 היישובים שבהם מרצ הכי חזקה אלקטורלית, וגם בהם פעלנו רק בריכוזי קלפיות שבהן מרצ חזקה. בחירה זו מבטאת היגיון של שימור, בניגוד להיגיון הדרוש של צמיחה, המחייב לבדוק איפה אפשר להתחזק עוד, ולא רק איפה מרצ חזקה.

לא מדובר בכשל אלקטורלי בלבד. שכבות ההנהגה והפעילים במרצ, מהנציגים הבכירים ועד לדרגי הביניים, עובדות על אדי הדלק האחרונים של רצ ומפ"ם. 23 שנים לאחר האיחוד ותחילת הפעילות העצמאית, לא הצלחנו להיפתח לדורות שלמים של פעילים, ונציגים טובים ורצויים לא הצליחו להיטמע במפלגה. חלקם נפלטו, אחרים אפילו לא ניסו לחדור את מחסום הכניסה.

האם ניסתה מרצ להשתנות? האם היא ניסתה לפנות לקהלי יעד חדשים וליצור בריתות עם ציבורים השונים מקהל הבוחרים המסורתי שלה? במערכות הבחירות טוענים במפלגה תמיד שאין זמן לתהליכים ארוכי טווח. כשמסתיימות הבחירות יש זמן, אבל אין כסף. כולו הושקע בקמפיין.

משהו חייב להשתנות. אם מרצ חפצת חיים, היא חייבת לעבור תהליך עומק של התחדשות. התחדשות כזאת תצריך שינוי תפישתי, לרבות מעבר מסיעה לתנועה. פירושו של צעד כזה הוא הסטת מרכז הכובד לפעילות מתמדת, עקשנית, גם מחוץ למסדרונות הכנסת: ברחוב, בשכונה, במקום העבודה, במרכזים הקהילתיים, בקמפוס וכן, גם בבתי הכנסת.

רק תהליך של בנייה מלמטה, על ידי גיוס של יחידים וקהילות, יוכל להזרים דם חדש ולהפיח במרצ חיים חדשים. התהליך יחבר את מרצ לציבור ולעצמה, ויעניק לה כוח. אם מרצ עדיין רוצה להיות חלק מהמשחק הפוליטי, ולהתמודד עם האתגרים שמציבה לכולנו ממשלת הימין הקיצוני, עליה להצטייד בכלים חדשים ובאומץ להשתנות.

הכותב הוא יו"ר צעירי מרצ וחבר הנהלת מרצ

 

(פורסם במקור ב"הארץ" – 10.8.15)

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “משהו חייב להשתנות

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s