ושוב נדרשים לבן-אהרון

מוקדש לעיתונאי דניאל בלוך ז"ל שנפטר בטרם עת, ביום שישי שעבר, והוא בדרכו ל"קול ישראל" לשידור תוכניתו השבועית. יהי זכרו ברוך.

במאמר "מפלגת העבודה – מי כבר יתפלג?",  כותב ד"ר אודי מנור: "רעיונו הותיק יחסית של פרופ' גוטווין אודות הצורך לפצל את הכוחות הס"ד מתוך שתי מפלגות השמאל הקיימות ולהקים מפלגה ס"ד ראויה לשמה אחת, זו שתשים על סדר היום הציבורי רעיונות פוליטיים הפוכים לאלו הרווחים היום, מעולם לא נשמע משכנע יותר.

הצטרפותה של מפלגת העבודה ליוזמת נתניהו להפרטת הקרקעות […] היא בבחינת רוביקון שחצייתו מחייבת את מימושו של הרעיון ההגיוני והרצוי הזה." עם זאת, טוען מנור, תיאוריה לחוד ומציאות לחוד להמשיך לקרוא "ושוב נדרשים לבן-אהרון"

הרהורים בעקבות הפרסום בעיתונות השבדית

העיתוי הוא הכל. אפילו עם תקשורת (וממשלה, יש לומר) היסטרית כמו שלנו, המימדים שאליה צמחה "הפרשה השבדית"  – שתחילתה בפרסום בעיתון השבדי " אפטונבלדט" הטוען כי חיילי צה"ל סחרו באיברים של פלסטינים חורגים מגבולות הטעם הטוב. ההסבר להיסטריה האמיתית והמדומה טמון בלוח השנה – אנו נמצאים בעיצומה של "עונת המלפפונים" – להמשיך לקרוא "הרהורים בעקבות הפרסום בעיתונות השבדית"

על פוליטיקה חדשה ופוליטיקה ישנה

ידיעה של מזל מועלם ב"הארץ" מבשרת על שורה של מהלכים, שעיקרם פגישות עם למעלה מ-3,000 פעילי מפלגה וחתירה לשינויי תקנון, בהם נוקט שאול מופז במגמה לכבוש את המפלגה מידי ציפי לבני. בכך נפתח סיבוב נוסף בקרב שנסוב לא רק על ההנהגה הפרסונלית של המפלגה, אלא גם על אופיה וצביונה.

להמשיך לקרוא "על פוליטיקה חדשה ופוליטיקה ישנה"

עכשיו לבכות

'שוברים שתיקה' ו-'שומרי משפט' (הידועה יותר כ-'רבנים למען זכויות אדם') השיקו קמפיין וירטואלי למען חקירת אירועי 'עפרת יצוקה', עקב כמות ההרוגים וההרס שנזרע במהלך המבצע, ועקב עדויות מטרידות שעלו מפי לוחמים בשטח.

אינני יודע, או מתיימר לדעת, מה קרה לפרטי-פרטים ב'עפרת יצוקה'. קראתי דיווחים שונים וקטעי עדויות, שמספקים תמונה חלקית בלבד. מאידך, אני יודע שבתום המבצע נותרה רצועת עזה חרבה ומדממת, ולא פחות חשוב מזה – אני זוכר ומודע לאווירה הציבורית ששררה בזמן המבצע (הן בבסיס בו שהיתי, שהיה בטווח הקאסמים, והן בציבוריות בכלל כפי שהצלחתי לראות אותה בסופי השבוע) ולאחר המבצע (ושוב – הן כחייל שעיקר עבודתו עם נוער, והן כמי שחי בין אזרחי המדינה) – ובאווירה ציבורית זו בלטה במיוחד השחיקה באותו ערך שאותו אנו מכנים במושג החבוט והפרדוקסלי "טוהר הנשק". השחיקה הזו מסוכנת יותר מכל חריגה נקודתית מנהלי פתיחה באש, והתמודדות אמיתית עם אירועי 'עפרת יצוקה' תהיה גם התמודדות עמה.

בפועל, אנו נוהגים כחברה מסוגרת שאינה מסוגלת לקבל ביקורת. ניתן לתלות זאת באופי הביקורת המוטחת ובאופי המטיחים – ואכן רוב הציבור יתקשה לקבל את דבריהם של מי שמחזיקים בעמדה השוללת את המאוויים הלאומיים שלו, או של אלה הנמצאים בPay roll של האיחוד האירופי. אולם הצמדות לסוגיות הללו לא פוטרת את החברה הישראלית מהצורך בבירור וחשבון-נפש, לא רק של אירועי המצבע האחרון, אלא של התהליך בו הפך רעיון "הצבא המוסרי בעולם" מאידאל שיש לשאוף אליו, לפעול לאורו ולהוכיח אותו במעשים באופן מתמיד, לאקסיומה שבגינה בטלה ומבוטלת כל ביקורת.

בעבר, הסיסמא "יורים ובוכים" שימשה כדי לבקר את מה שנתפס כצביעות – כרצון לאחוז את המקל בשני קצותיו (המוסרית וההומאניות מחד, והשימוש בכוח מאידך), עומדת ותלויה השאלה אם מדובר בהכרח בסתירה, או שמא בשניות ומורכבות המאפיינים את החיים הממשיים, ולא אלה התיאורטיים. כך או כך, טעו מי שחשבו שאם נפסיק לבכות נפסיק גם לירות. ההפך הוא הנכון -כיום עודנו יורים אך הבכי החריש. ועל כך נאמר – ירינו, עכשיו לבכות.

רוצים לקבל הודעה בדוא”ל בכל פעם שהבלוג מתעדכן? לחצו כאן
Pay-roll

דמוקרטיה משולחת רסן

הפרלמנט הבריטי, הקיים במתכונות שונות מהמאה ה-14, משופע מסורות שונות ומשונות המתכתבים עם היסטוריה של מנהגים מימי הביניים ועד לתקופה הויקטוריאנית, עם מאבק על עצמאות אל מול הכתר, עם אימפריה בה השמש לעולם לא שוקעת, עם אריסטוקרטיה ומעמדיות נוקשה, עם מהפכה תעשייתית, שתי מלחמות עולם וכו' – כאשר חברי פרלמנט רוצים להביע תמיכה או התנגדות לדברי הנואם, הם קוראים, באנגלית ארכאית, "Aye" או "No" ולעיתים נעמדים במקומם (גם חלק מההצבעות נעשות בדרך זו) וכאשר חבר פרלמנט פונה למשנהו הוא יפנה אליו (בגוף שלישי כמובן) לפי מחוז הבחירה אליו הוא שייך. בנוסף, בטקס השנתי של פתיחת המושב של בית הנבחרים, בטרם נאומה השנתי של המלכה ("נאום הכס"), "הג'נטלמן נושא המוט השחור" ניגש לבית הנבחרים כדי לקרוא לחבריו לבוא אל בית הלורדים ולשמוע את נאומה של המלכה, או אז טורקים בפניו חברי בית הנבחרים את דלתות הבית, ורק לאחר לאחר שמקיש נושא המוט השחור על דלת בית הנחברים 3 נקישות נפתחות בפניו דלתות הבית והוא מזמן את חברי בית הנבבחרים לשמוע את נאום הכס (וכל זאת כדי לסמל את עליונות הנבחרים על המלך). להמשיך לקרוא "דמוקרטיה משולחת רסן"

ועל סיפון הטיטאניק – רוקדים

בזמן שאצלנו רבים על בנייה בהתנחלויות:

לא מעט אני חושב על טמינת-הראש-בחול-רבתי בכל הנוגע למשבר האלקימי שלפתחנו. לעיתים אני חושש ששיעור הקומה שנדרש כדי להתמודד עם המשבר הזה גבוה מדי, שאת היכולת להתעלות מעל סכסוכים קיימים, מעל אינטרסים קצרי טווח אין לרוב המוחלט של האוכולוסיה, החל במנהיגים השונים (פרט לאל גור?) וכלה בדלת העם. מאחר שהשינוי שנדרש הוא לא פוליטי במובן הצר של החלפת מפלגת-שלטון בזולתה, אלא שינוי של השיטה כולה – שינוי שנוגע גם לאורחות החיים.

הבה נקווה שיש לאנושות את גדלות-הרוח ששל לראות אל מעבר למחר…

רוצים לקבל הודעה בדוא”ל בכל פעם שהבלוג מתעדכן? לחצו כאן

משחק כפול 2 – תגובה לטל וולפסון

שלושה ימים לפני שפורסם, המאמר "המשחק הכפול של שלי יחימוביץ'" נשלח בדוא"ל ללשכתה של ח"כ יחימוביץ' בבקשה לתגובה*.  טל וולפסון, בלוגר ואיש מפלגת העבודה, בחר לפרסם מאמר תגובה לדברי ב'עבודה שחורה'.

אתחיל דווקא בנקודה משנית יחסית בדבריו של וולפסון, והיא שבניגוד לטענות שלכאורה עלו מדברי, לשלי יחימוביץ' "קווים אידאולוגים ברורים שהיא לא מוכנה לעבור עליהם גם במחיר אובדן תמיכה אלקטוראלית.". לטענה המעניינת הזו נתן וולפסון את הדוגמא הגרועה ביותר והיא תמיכתה של יחימוביץ' ברון חולדאי לראשות עריית תל-אביב תוך מתקפה בוטה על שותפה ליוזמות חקיקה רבות, דב חנין. ומדוע זו דוגמא גרועה? מכמה סיבות – ראשית, מבחינה אידאולוגית יתקשה מר וולפסון לשכנעני שהבחירה הסוציאל-דמוקרטית תהיה חולדאי, הליברל מבחינה חברתית (זכויות הקהילה הגאה וכד') והניאו-ליברל מבחינה כלכלית על פני המצע האדום-ירוק שהציג חנין (יצויין שהאג'נדה האדומה-ירוקה היא היום הבון-טון אצל מפלגות סוציאל-דמוקרטיות אירופיות רבות). חלקו השני של הטיעון, בדבר "אובדן תמיכה אלקטוראלית", הוא מגוחך ממש – אולי בסביבה שנמצא בה מר וולפסון (וכך גם בסביבתי שלי) העדפת חולדאי על-פני חנין היא צעד לא פופולארי, אולם זוהי בועה מצומצמת למדי, וברוב המוחלט של הציבור העדפת ראש-עיר מכהן, מועמד מפלגת העבודה וטייס בעברו על פני ח"כ קומוניסט מחד"ש היא צעד המזכה בתמיכה, ולא גורע אותה. ולא פחות חשוב, אם לא יותר – בעוד שלחנין אין שום כוח פוליטי במפלגת העבודה (וגם בחד"ש מצבו אינו מזהיר) לחולדאי יש מפקד מכובד של כמה אלפי חברים וכן תומכים הפזורים במוסדות המפלגה השונים, כך שגם פנים-מפלגתית – תמיכה בחולדאי רק מחזקת את יחימוביץ'. להמשיך לקרוא "משחק כפול 2 – תגובה לטל וולפסון"

המשחק הכפול של שלי יחימוביץ'

היא פרלמנטרית מעולה, היא אשפית תקשורת, היא אומרת את כל הדברים הנכונים, אולם היא משחקת משחק כפול. להמשיך לקרוא "המשחק הכפול של שלי יחימוביץ'"

המשבר הכלכלי: הסרט

"'פיננסי' היא מילה של עבד" ז'אן ז'ק רוסו

את הסרט מאיר העיניים Money As Debt הכרתי עוד לפני כשנה, אם אני לא טועה דרך הפנייה של ד"ר אודי מנור בבלוג שלו. כעת, בעיצומו של המשבר הפיננסי הסרט אקטואלי מתמיד ומסביר בצורה פשוטה יחסית את  מהותו של המשבר הפיננסי. לא נותר לי אלא להמליץ לצפות בסרט:

רוצים לקבל הודעה בדוא”ל בכל פעם שהבלוג מתעדכן? לחצו כאן

מרכז הליכוד חוזר?

אתמול מצאתי בפתח חדר המדרגות של הבניין שלי פלאייר זרוק של תנועת 'הליכוד' עליו נכתב "הזמנה" . אמנם אינני חבר הליכוד וגם לא אהיה, אבל הסתקרנתי

פתחתי את הפלאייר, והתוכן לפניכם: להמשיך לקרוא "מרכז הליכוד חוזר?"