מכתב פתוח לצעירי וצעירות מפלגת העבודה

שלום,

 אני כותב לכם/ן משום שלמרות השונות בשייכותנו המפלגתית – חבריי ואני מצעירי מרצ, ואתם מהמשמרת הצעירה של העבודה, שתי תנועותינו יונקות מהמעיין הרעיוני של הציונות הסוציאליסטית ולא פעם מצאנו את עצמנו שכם אל שכם במאבקים חברתיים ופוליטיים.

איתן כבל (צילום: גלית לובצקי)
איתן כבל (צילום: גלית לובצקי)

 כסוציאל-דמוקרטים, דומני שאנו חולקים את ההבנה של חשיבותם של איגודי עובדים בכלל ושל ההסתדרות בפרט – לכלכלה, לחברה ולפוליטיקה הישראלית.

ברמת הפרט, האיגוד המקצועי הוא המשענת של העובד – המקנה לו מידת מה של בטחון והגנה בשוק תעסוקה קניבלי וחסר רחמים בו עבור יותר ויותר עובדים שכר המינימום הוא גם שכר המקסימום. ברמת מקום העבודה, נציגות נבחרת לעובדים הנה המשך ישיר של התפיסה הדמוקרטית של מתן ייצוג, משום שדמוקרטיה לא נעצרת בכניסה למקום העבודה. ברמה החברתית – איגוד עובדים, קל וחומר ככל שהוא גדול וחזק יותר, הנו בית לעובדים, שפעמים רבות הנו היחיד שמצליח לחצות גבולות אתניים, דתיים עדתיים וכדומה, לטובת חשיבה ופעולה סולידרית. כלכלית – איגודי עובדים גדולים הם שחקן מרכזי במשק, פעם אחת משום כוחם הצרכני ופעם אחת משום שהם אלו שמפעילים ומתפעלים את גלגלי השיניים של המכונה הכלכלית. פוליטית – איגודי העובדים הם התשתית והבסיס לתנועות ומפלגות סוציאל-דמוקרטיות ברחבי העולם, ופעמים רבות הם המנוע של מפלגות אלה.

 אלא שמרחק רב בין מצב הדברים שתואר עתה לבין ההסתדרות תחת עופר עיני: עובדים וועדים חיים בפחד וחווים השתקה – לא רק מצד המעסיקים אלא גם מצד האיגוד, ההסתדרות הייתה שותפה פעילה של הממשלה ושל מעסיקים ביצירת שוק עבודה פיאודלי של 'דור א', 'דור ב", עובדי קבלן, שכירים שמוגדים כפרילנסים ושאר שיטות העסקה נצלניות, וכן הפקירה את האינטרס הציבורי בכך שהסכימה להפרטות – כל עוד ניתן לדור העובדים הנוכחי פיצוי מספיק. פוליטית – במקום שתייצר ההסתדרות את האלטרנטיבה לממשלה, היה זה יושב-ראש ההסתדרות שאיפשר את הקמתה – באמצעות עסקה החבילה במשק שאיפשרה את כניסת מפלגת העבודה בראשות ברק, וכשהשתמש בכוח הפוליטי של המנגנון ההסתדרותי במפלגה כדי להשאיר אותה שם, עד להקמת מפלגת העצמאות.

 במצב זה, החלטתה של מפלגת העבודה לתמוך מחדש במועמדותו של עופר עיני מבישה, ושום עסקה פוליטית בין יו"ר המפלגה ויו"ר ההסתדרות לא תוכל להצדיק אותה. יתרה מזאת, בעוד כשנה וחצי, אם לא קודם לכן, נעמוד כולנו בצמתים ומחוץ לקלפיות וננסה לשכנע את הציבור להציב חלופה לנתניהו. מי שלא מבין שהדרך להחלפת נתניהו עוברת בהחלפת ההנהגה הנוכחית של ההסתדרות טומן את ראשו בחול.

 לנו, כצעירי מפלגות, אחריות מיוחדת כלפי מפלגותינו, לראות את טובתן כשהן אינן רואות זאת. הריחוק שלנו מהסיאוב ומהשררה מאפשרים לנו לראות נכוחה. זהו המקום של פעילות ופעילי מפלגה צעירים לנקוט בעמדה ערכית ואידאולוגית, ולתמוך בסיעת הבית החברתי בראשות איתן כבל להסתדרות, ובתמי זנדברג לראשות נעמת

בברכה,

תומר רזניק,

יו"ר צעירי מרצ

(פורסם במקור ב"עבודה שחורה")

רוצים לקבל הודעה בדוא”ל בכל פעם שהבלוג מתעדכן? לחצו כאן

שמאל ישן, שם חדש

עם ייצוג פרלמנטרי של 15 מנדטים, ועם תחזית לייצוג נמוך יותר בבחירות הקרובות, השמאל הישראלי מצוי במשבר הקשה ביותר בתולדותיו. המחנה הפוליטי שבראשית ימי המדינה שלט בה ללא עוררין נמצא על סף התהום – וממשיך בדיוק באותה ההתנהלות שהוליכה אותו עד הלום.

מצנע. (צילום: שמואל מאירי)
מצנע. (צילום: שמואל מאירי)

כך יש לפרש את כוונותיהם של גורמים ממרצ מחד, וממפלגת העבודה מאידך, להמליך על אחת מהמפלגות את עמרם מצנע, וכך גם יש לפרש את התמודדותם של ברוורמן והרצוג בעבודה, שאין בהם או במועמדותם שום חידוש ושום שינוי מהתנהלותו הכושלת של השמאל. כולם "ראויים" ואילו איש מהם אינו יכול לספק את הסחורה, שכן הם ממשיכים לפנות אל הקהלים המסורתיים של השמאל בישראל – שנטשו אותו, במקום אל הקהלים שהשמאל נטש – בני המעמדות הנשחקים והמוחלשים – בין אם כיפה לראשם, בין אם הם גרים בפריפריה ובין אם הם דוברי רוסית, ערבית או אמהרית.

מוקדם להתנבא, אולם כרגע התנהלותן של מפלגות השמאל יוצרת את הרושם שאין בהן לא מהתעוזה ולא מהיושרה הדרושות כדי לחולל את שינויי העומק להם הן זקוקות.

לבני וכבל. מעבר לקדימה - טעות היסטורית (צילום: איציק אדרי)
לבני וכבל. מעבר לקדימה - טעות היסטורית (צילום: איציק אדרי)

במקביל לתהליכים אלה, נתבשרנו לאחרונה על מאות מצעירי העבודה שהתפקדו באופן מאורגן לקדימה, וכן שמועות מרמזות על מעבר אפשרי של איתן כבל ועמיר פרץ לקדימה. לאור אחיזת החנק של גורמים כברק, שמחון, עיני ופואד במפלגת העבודה קשה שלא להבין את אלה הרוצים לפרוש ממנה – לא מדובר באופורטוניזם, אלא ביצר הישרדות פוליטי בריא. אלא שהפורשים מהעבודה – הן בפועל והן בכוח – עושים ויעשו טעות היסטורית בהצטרפות לקדימה, שאין בינה לבין שמאל דבר, פרט לעובדה שאלה שבעבר הצביעו באופן שבטי למפלגות השמאל, מעבירים את הצבעתם השבטית לקדימה. מכאן שמעבר של כוחות שמאל אל קדימה יהא משום הנצחת האופי והדפוסים השבטיים של השמאל הישראלי, שהם שמלכתחילה הובילו אותו למצבו הנוכחי. זהו אותו שמאל ישן, עם שם חדש. כך לא בונים שמאל.

תחת זאת יש לדרוש מהשמאל – ממנהיגיו, מהפורשים, מהנשארים, מהמפלגות ומהפעילים – להעז. להעז לשבור את הקווים המגדירים את החלוקה הפוליטית בישראל, להעז לפנות אל אותם קהלים שהשמאל לא פונה אליהם, ולהעז ולעשות את השינויים העצמיים הנדרשים.

(פורסם במקור ב-'יסו"ד')

רוצים לקבל הודעה בדוא”ל בכל פעם שהבלוג מתעדכן? לחצו כאן

המשחק הכפול של שלי יחימוביץ'

היא פרלמנטרית מעולה, היא אשפית תקשורת, היא אומרת את כל הדברים הנכונים, אולם היא משחקת משחק כפול. להמשיך לקרוא "המשחק הכפול של שלי יחימוביץ'"