הרהורים בעקבות הפרסום בעיתונות השבדית

העיתוי הוא הכל. אפילו עם תקשורת (וממשלה, יש לומר) היסטרית כמו שלנו, המימדים שאליה צמחה "הפרשה השבדית"  – שתחילתה בפרסום בעיתון השבדי " אפטונבלדט" הטוען כי חיילי צה"ל סחרו באיברים של פלסטינים חורגים מגבולות הטעם הטוב. ההסבר להיסטריה האמיתית והמדומה טמון בלוח השנה – אנו נמצאים בעיצומה של "עונת המלפפונים" –

דמוקרטיה משולחת רסן

הפרלמנט הבריטי, הקיים במתכונות שונות מהמאה ה-14, משופע מסורות שונות ומשונות המתכתבים עם היסטוריה של מנהגים מימי הביניים ועד לתקופה הויקטוריאנית, עם מאבק על עצמאות אל מול הכתר, עם אימפריה בה השמש לעולם לא שוקעת, עם אריסטוקרטיה ומעמדיות נוקשה, עם מהפכה תעשייתית, שתי מלחמות עולם וכו' – כאשר חברי פרלמנט רוצים להביע תמיכה או התנגדות לדברי הנואם, הם קוראים, באנגלית ארכאית, "Aye" או "No" ולעיתים נעמדים במקומם (גם חלק מההצבעות נעשות בדרך זו) וכאשר חבר פרלמנט פונה למשנהו הוא יפנה אליו (בגוף שלישי כמובן) לפי מחוז הבחירה אליו הוא שייך. בנוסף, בטקס השנתי של פתיחת המושב של בית הנבחרים, בטרם נאומה השנתי של המלכה ("נאום הכס"), "הג'נטלמן נושא המוט השחור" ניגש לבית הנבחרים כדי לקרוא לחבריו לבוא אל בית הלורדים ולשמוע את נאומה של המלכה, או אז טורקים בפניו חברי בית הנבחרים את דלתות הבית, ורק לאחר לאחר שמקיש נושא המוט השחור על דלת בית הנחברים 3 נקישות נפתחות בפניו דלתות הבית והוא מזמן את חברי בית הנבבחרים לשמוע את נאום הכס (וכל זאת כדי לסמל את עליונות הנבחרים על המלך).

המשחק הכפול של שלי יחימוביץ'

היא פרלמנטרית מעולה, היא אשפית תקשורת, היא אומרת את כל הדברים הנכונים, אולם היא משחקת משחק כפול.

כמה מילים על הבחירות הקרבות (פטור בלא כלום אי-אפשר)

(למרות שאמרתי מראש שבימים אלה אתקשה לעדכן את הבלוג באופן תדיר אם בכלל, הייתה לנו מלחמה בדרום ובעוד כעשרה ימים יש בחירות – ופטור בלא כלום אי-אפשר.)

הבחירות האלה, כך חשבו רבים ובהם אני, יסובו סביב השאלות הגדולות של חלוקת העושר הלאומי ואופן ההתערבות בכלכלה (שכן גם מה שמכונה 'אי-התערבות ממשלתית בכלכלה' היא התערבות לעילא ולעילא, מבחינת בחירה מודעת שלא לעשות), סימן להתפתחות והתבגרות בשיח הפוליטי הישראלי. והנה בא לו המבצע בדרום והשיח החברתי נוצק תחת עפרת, ללמדנו, או אולי יותר נכון – להזכיר לנו, שלבני האדם, ומשום מה ביייחוד לאלה החיים במזרח התיכון, יש נטייה מעצבנת במיוחד שלא לנהוג לפי תחזיות ותיאוריות שונות – ושוב חזרנו לשיח בטחוני שמכתיב כבר שנים את השיח הפוליטי הישראלי, כשברקע מהדהדים הדי המבצע האחרון בעזה והסחף הלאומני שהביא עמו.