שמאלנים מניאקים

אתר "הגדה השמאלית" , המזוהה עם חד"ש, הוא אחת מהזירות האינטרנטיות החשובות והמעניינות להבנת הלכי-הרוח והדיונים הפנימיים בשמאל הרדיקלי בישראל. האתר קיים מזה כשבע שנים וכותבים בו דמויות שונות מהשמאל הרדיקלי כד"ר אפרים דוידי, גדעון ספירו, חיים ברעם, ראובן קמינר וח"כ לשעבר תמר גוז'נסקי.

לאחרונה עלה באתר קמפיין שסיסמתו "מרואן עדיין חי – צבא החברים של ברגותי", כאשר גם הטקסט וגם העיצוב הגרפי ניסו ליצור הקבלה לקמפיין למען שחרור גלעד שליט. כותרתו של העמוד "שחררו את ברגותי – שחררתם את גלעד – מסע התעמולה הבולט בחסרונו". בעמוד עצמו נכתב, בין השאר "בספקטרום הרחב של הדיון הציבורי בנושא שחרור החייל החטוף/שבוי, גלעד שליט, נעדר לרוב השיח הנוגע לשחרור האסירים הפלסטינים הנמצאים משך שנים בכלא הישראלי, חלקם אסירים פוליטים שלא עונים לביטוי הציני – עם דם על הידיים.", והטקסט מסתיים בשורה הבאה "החזירו את ברגותי הביתה. גם לו ולאסירים רבים אחרים ממתינים בבית מאות אלפי תומכים ובני משפחה.".

מרוואן עדיין חי
"מרוואן עדיין חי"

באותו רגע ממש נזכרתי מדוע לא הצבעתי חד"ש. מעולם לא היה הניכור החד"שי כלפי כל מה שהוא ישראלי, ציוני, לאומי וקונצנזואלי כה ברור. חוסר היכולת לגלות אמפתיה כלפי הכאב של רוב הציבור הישראלי (שלא נדבר על השתתפות בכאב), הגיחוך, הלעומתיות – כל אלה שבו והתגלו בקמפיין הנ"ל. מובן שהעניין אינו תמיכה או התנגדות לשחרורו של ברגותי, שאפילו השר פואד בן אליעזר תומך בשחרורו – העניין הוא הסלידה מהחברה הישראלית עצמה שדומה שהשמאל הרדיקלי לא מנסה להסתיר.

זוהי מחלתם של מי שכבר יותר מידי זמן הולכים לפני המחנה, עד שכל קשר בינם לבין המחנה נשכח ואבד. ההתמכרות לאוויר האולימפי, לצדקנות ולתחושת הבדידות המזהרת גוזרים על חד"ש חוסר השפעה ורלוונטיות.

נדמה היה שחד"ש מתבגרת פוליטית – המהלך של "עיר לכולנו" בת"א היה צעד בכיוון הנכון. אולם נראה שכשלון המהלך בבחירות לכנסת, שלושה חודשים מאוחר יותר גרם לחד"ש לחזור לסורה.

חבל, ככה לא בונים שמאל חדש.

(פורסם במקור ב"עבודה שחורה")

רוצים לקבל הודעה בדוא”ל בכל פעם שהבלוג מתעדכן? לחצו כאן
מודעות פרסומת

אפקט דב חנין – היה או לא היה?

(הרשומה מכילה קצת יותר מספרים מהרגיל, עמכם הסליחה)

עם עלייתה של חד"ש משלושה לארבעה מנדטים שב ועלה הסבר "אפקט דב חנין" – היינו תמיכה של מצביעים יהודים נוספים (צעירים תל-אביבים בעיקר) בחד"ש, כגורם לגדילתה של חד"ש (עקב הפופולריות והעשייה של ח"כ דב חנין). כמו כן, אין ספק שבבחירות הללו חד"ש הגבירה בצורה משמעותית את מאמצי השכנוע בקרב הציבור היהודי וניהלה קמפיין יצירתי ומשעשע, שרובו מוקד, להבנתי, בניסיון להעביר מצביעים צעירים ומצביעים מהאגף השמאלי של מרצ לחד"ש.

לי, אישית, הדיבורים על תופעה של עלייה משמעותית בתמיכה בחד"ש בקרב הציבור היהודי נשמעו מופרכים, כמו גם הניסיונות המתמידים של אנשי חד"ש להסביר את גדילתם בנדידת קולות ממרצ לחד"ש (ולא, למשל, בהחלשות המשמעותית של המפלגות הציוניות בציבור הערבי). לפיכך, החלטתי לעשות מעשה ולהשוות בין כמות הקולות שקיבלה רשימת חד"ש בישובים יהודיים ובערים מעורבות (ת"א-יפו, חיפה, עכו, נצרת-עילית, מעלות-תרשיחא וכד') בבחירת הללו ובבחירות 2006. להמשיך לקרוא "אפקט דב חנין – היה או לא היה?"