"'פיננסי' היא מילה של עבד" ז'אן ז'ק רוסו
את הסרט מאיר העיניים Money As Debt הכרתי עוד לפני כשנה, אם אני לא טועה דרך הפנייה של ד"ר אודי מנור בבלוג שלו. כעת, בעיצומו של המשבר הפיננסי הסרט אקטואלי מתמיד ומסביר בצורה פשוטה יחסית את מהותו של המשבר הפיננסי. לא נותר לי אלא להמליץ לצפות בסרט:
1. הימים ימי משבר, זועקות הכותרות. העולם כמרקחה ומדורי הכלכלה מנפקים ידיעות שבכל נסיבות אחרות היו נראות כאילו נלקחו מתסריט מדע-בדיוני פרוע במיוחד – ארה"ב, ועוד תחת הנשיא בוש, מלאימה בנקים? הכיצד?
"זאת הכלכלה, טיפש" – דומה שהמשפט הזה רובץ כקללה על משפחת בוש וקטונו של גו'רג' הבן עבה ממותנו של גורג' האב מבחינת מידת כשלונו. בכלכלת השוק הניאו ליברלית, הלאמה כמוה כהודאה – כהודאה בכישלון השיטה, בפשיטת-הרגל של התיאוריה. מה חבל שמילטון פרידמן לא האריך ימים כדי לראות את המשבר הזה. שמחה לאיד, תאמרו – אכן. וכבר אמר מי שאמר שאין שמחה כמוה. לראות את גדולי הקפיטליסטים ועיתונאי החצר שלהם, הידועים גם כפרשנים כלכליים מתפתלים בשידור בעוד בנק השקעות אחד קורס וענקית פיננסית אחרת מולאמת – בנפול אויבך תשמח גם תשמח.
ובכן, דומה שמלאכתם של צדיקים נעשית בידי אחרים ובעוד הכלכלה הלא יצרנית סופגת מהלומה אחר מהלומה, לנו רק נותר לצפות בהנאה בצגי הבורסה הצבועים, כמה סמלי, באדום.
2.הימים ימי משבר. אולם, גם בימי-משבר ניתן למצוא "הזדמנות", אם נשתמש בטרימינולגיה יזמית-עסקית. ההזדמנות היא שכעת מובן לכל שהתערבות בכלכלה, ואף הלאמה – אינן מילים גסות. לפיכך, השאלה היחידה היא איך ולטובת מי נעשית ההתערבות. נשאלת השאלה מדוע על הממשלה להלאים אך ורק כאשר הדבר עולה בקנה אחד עם האינטרסים של בעלי ההון והממון, ואילו אם תרצה הממשלה (לאו דווקא ממשלת ישראל, כל ממשלה מערבית שהיא) להלאים כדי, רחמנא לצלן, להדיל את השיוויוניות בחברה והלבטיח שנכסים שאמורים להיות צביוריים יהיו כאלה – או אז תזדעק העתונות הכללית והכלכלית ופוליטיקאים דמגוגים יקימו לתחייה את ברית-המועצות?
אם כן, על השמאל לנצל את ההזדמנת שנקרתה לפניו ולקרוא לא רק להפסקת ההפרטה, אלא להלאמה של נכסי ציבור שהופרטו וראוי שיהיו ציבוריים – החל בבתי הסוהר, הנמלים והזיקוק, וכלה בחברה לישראל.
לפני מספר ימים כתב פרופ' שלמה אבינרי מאמר בו תקף את הגישה שבאה לידי ביטוי באופן מוקצן בתיאורית "קץ ההיסטוריה" של פוקויאמה, בהדגימו והדגישו את הדינמיות של המציאות, שבה דבר אינו נצחי. חשוב לזכור זאת כשאנו מדברים על הפרטות. הפרטה אינה תהליך בלתי-הפיך, ואת שהופרט ניתן להלאים.
כמאל 