שמאל ישן, שם חדש

עם ייצוג פרלמנטרי של 15 מנדטים, ועם תחזית לייצוג נמוך יותר בבחירות הקרובות, השמאל הישראלי מצוי במשבר הקשה ביותר בתולדותיו. המחנה הפוליטי שבראשית ימי המדינה שלט בה ללא עוררין נמצא על סף התהום – וממשיך בדיוק באותה ההתנהלות שהוליכה אותו עד הלום.

מצנע. (צילום: שמואל מאירי)
מצנע. (צילום: שמואל מאירי)

כך יש לפרש את כוונותיהם של גורמים ממרצ מחד, וממפלגת העבודה מאידך, להמליך על אחת מהמפלגות את עמרם מצנע, וכך גם יש לפרש את התמודדותם של ברוורמן והרצוג בעבודה, שאין בהם או במועמדותם שום חידוש ושום שינוי מהתנהלותו הכושלת של השמאל. כולם "ראויים" ואילו איש מהם אינו יכול לספק את הסחורה, שכן הם ממשיכים לפנות אל הקהלים המסורתיים של השמאל בישראל – שנטשו אותו, במקום אל הקהלים שהשמאל נטש – בני המעמדות הנשחקים והמוחלשים – בין אם כיפה לראשם, בין אם הם גרים בפריפריה ובין אם הם דוברי רוסית, ערבית או אמהרית.

מוקדם להתנבא, אולם כרגע התנהלותן של מפלגות השמאל יוצרת את הרושם שאין בהן לא מהתעוזה ולא מהיושרה הדרושות כדי לחולל את שינויי העומק להם הן זקוקות.

לבני וכבל. מעבר לקדימה - טעות היסטורית (צילום: איציק אדרי)
לבני וכבל. מעבר לקדימה - טעות היסטורית (צילום: איציק אדרי)

במקביל לתהליכים אלה, נתבשרנו לאחרונה על מאות מצעירי העבודה שהתפקדו באופן מאורגן לקדימה, וכן שמועות מרמזות על מעבר אפשרי של איתן כבל ועמיר פרץ לקדימה. לאור אחיזת החנק של גורמים כברק, שמחון, עיני ופואד במפלגת העבודה קשה שלא להבין את אלה הרוצים לפרוש ממנה – לא מדובר באופורטוניזם, אלא ביצר הישרדות פוליטי בריא. אלא שהפורשים מהעבודה – הן בפועל והן בכוח – עושים ויעשו טעות היסטורית בהצטרפות לקדימה, שאין בינה לבין שמאל דבר, פרט לעובדה שאלה שבעבר הצביעו באופן שבטי למפלגות השמאל, מעבירים את הצבעתם השבטית לקדימה. מכאן שמעבר של כוחות שמאל אל קדימה יהא משום הנצחת האופי והדפוסים השבטיים של השמאל הישראלי, שהם שמלכתחילה הובילו אותו למצבו הנוכחי. זהו אותו שמאל ישן, עם שם חדש. כך לא בונים שמאל.

תחת זאת יש לדרוש מהשמאל – ממנהיגיו, מהפורשים, מהנשארים, מהמפלגות ומהפעילים – להעז. להעז לשבור את הקווים המגדירים את החלוקה הפוליטית בישראל, להעז לפנות אל אותם קהלים שהשמאל לא פונה אליהם, ולהעז ולעשות את השינויים העצמיים הנדרשים.

(פורסם במקור ב-'יסו"ד')

רוצים לקבל הודעה בדוא”ל בכל פעם שהבלוג מתעדכן? לחצו כאן

ושוב נדרשים לבן-אהרון

מוקדש לעיתונאי דניאל בלוך ז"ל שנפטר בטרם עת, ביום שישי שעבר, והוא בדרכו ל"קול ישראל" לשידור תוכניתו השבועית. יהי זכרו ברוך.

במאמר "מפלגת העבודה – מי כבר יתפלג?",  כותב ד"ר אודי מנור: "רעיונו הותיק יחסית של פרופ' גוטווין אודות הצורך לפצל את הכוחות הס"ד מתוך שתי מפלגות השמאל הקיימות ולהקים מפלגה ס"ד ראויה לשמה אחת, זו שתשים על סדר היום הציבורי רעיונות פוליטיים הפוכים לאלו הרווחים היום, מעולם לא נשמע משכנע יותר.

הצטרפותה של מפלגת העבודה ליוזמת נתניהו להפרטת הקרקעות […] היא בבחינת רוביקון שחצייתו מחייבת את מימושו של הרעיון ההגיוני והרצוי הזה." עם זאת, טוען מנור, תיאוריה לחוד ומציאות לחוד להמשיך לקרוא "ושוב נדרשים לבן-אהרון"

"עלינו להיות תמיד מספיק חלשים כדי להרגיש את זולתנו, ומספיק חזקים כדי לשנות את המציאות"

דווקא עם החלשות השמאל הישראלי בכלל והמחנה החברתי בפרט,

אילן גילאון (צילום: נעמן סער)
גילאון, בסיור בחירות בגן שמואל (צילום: נעמן סער)

כדאי לשים לב שבכנסת הקרובה השמאל מקבל שחקן-חיזוק במשקל כבד – הלא הוא הח"כ החדש-ישן אילן גילאון.

גילאון הוא לא הפוליטיקאי הטיפוסי – הוא הגון, מדבר בצורה ישירה ולא מעושה, כריזמטי, אמפתי בצורה נדירה, בעל כושר רטורי, משנה סדורה ויכולת מדהימה לגעת באנשים באופן בלתי-אמצעי. אילן, המשותק ברגלו עקב מחלת פוליו בה לקה בגיל 9 חודשים, מגלם באורחותיו את המשפט שטבע "עלינו להיות תמיד מספיק חלשים כדי להרגיש את זולתנו, ומספיק חזקים כדי לשנות את המציאות".

"לשמאל הישראלי תפקיד של חשמאלי", הוא טוען, "הוא צריך להחליף פאזות, משום שהיום הקרב האמיתי הוא לא על הבעלות על ארץ-ישראל, אלא על הבעלות על מדינת ישראל. בהפשטה, מאז ומתמיד הייתה השאלה הפוליטית 'מי מקבל כמה ולמה, ומי משלם כמה ולמה?', במדינת ישראל, התליך שאנו עדים לו הוא תהליך בו יותר-ויותר מקבלים פחות-ופחות, ופחות-ופחות מקבלים יותר-ויותר".

אילן הוא סוציאליסט בכל רמ"ח אבריו והוא מאמין ב"מדינה ביטוחית" -היינו במדינה שמספקת "ביטוח פלטינום פלוס" לכל אזרחיה. גילאון נוהג לכנות את תפיסתו "סוציאליזם אורטופדי", ולפי תפיסה זו "המדינה היא כמו סנדלר, שתפקידה היא להתאים לכל אחד את הנעל המתאימה לו, ולספק לו את הרפידה הנחוצה לו".

עוד בכהונתו הקודמת בכנסת (1999-2003) התבלט כסמן אדום במרצ, כשהיה היחיד שהעז להתייצב במליאת הכנסת והלצביע כנגד תקציב ברק-שוחט אותו ראה כאנטי-חברתי, כאחד ממובילי "מאבק הנכים", כאשר אזר אומץ והתנגד לעמדות הלובי החקלאי והתנועה הקיבוצית בנושא הקרקעות (ועל כך שילם מחיר פוליטי) או כאשר הוביל חקיקה חברתית בדמות חוק שיוון זכויות לאנשים ומוגבליות (וייחוד פרק הנגישות), חוק המחייב לשלם שכר למלצרים מבלי קשר לטיפים שהם מקבלים ועוד.

כיום, כאשר ראשי כל המפלגות הגדולות דוגלים הלכה למעשה בקפיטליזם חזירי, בגלוי (נתניהו וליברמן) או במסווה (לבני וברק), טוב שיש אילן גילאון בכנסת.

לקריאה נוספת:
אילן גילאון – המבחן החברתי של מרצ / נדב אהרוני, "עבודה שחורה"
ראיון בחירות עם אילן גילאון / דניאל בלוך, "עבודה שחורה"
הניצחון הגדול של אילן גילאון / משה אדמון, זמן הדרום
הסוציאליסט חוזר/ רונן ליבוביץ, נענע 10

רוצים לקבל הודעה בדוא"ל בכל פעם שהבלוג מתעדכן? לחצו כאן

אפקט דב חנין – היה או לא היה?

(הרשומה מכילה קצת יותר מספרים מהרגיל, עמכם הסליחה)

עם עלייתה של חד"ש משלושה לארבעה מנדטים שב ועלה הסבר "אפקט דב חנין" – היינו תמיכה של מצביעים יהודים נוספים (צעירים תל-אביבים בעיקר) בחד"ש, כגורם לגדילתה של חד"ש (עקב הפופולריות והעשייה של ח"כ דב חנין). כמו כן, אין ספק שבבחירות הללו חד"ש הגבירה בצורה משמעותית את מאמצי השכנוע בקרב הציבור היהודי וניהלה קמפיין יצירתי ומשעשע, שרובו מוקד, להבנתי, בניסיון להעביר מצביעים צעירים ומצביעים מהאגף השמאלי של מרצ לחד"ש.

לי, אישית, הדיבורים על תופעה של עלייה משמעותית בתמיכה בחד"ש בקרב הציבור היהודי נשמעו מופרכים, כמו גם הניסיונות המתמידים של אנשי חד"ש להסביר את גדילתם בנדידת קולות ממרצ לחד"ש (ולא, למשל, בהחלשות המשמעותית של המפלגות הציוניות בציבור הערבי). לפיכך, החלטתי לעשות מעשה ולהשוות בין כמות הקולות שקיבלה רשימת חד"ש בישובים יהודיים ובערים מעורבות (ת"א-יפו, חיפה, עכו, נצרת-עילית, מעלות-תרשיחא וכד') בבחירת הללו ובבחירות 2006. להמשיך לקרוא "אפקט דב חנין – היה או לא היה?"

כמה מילים על הבחירות הקרבות (פטור בלא כלום אי-אפשר)

(למרות שאמרתי מראש שבימים אלה אתקשה לעדכן את הבלוג באופן תדיר אם בכלל, הייתה לנו מלחמה בדרום ובעוד כעשרה ימים יש בחירות – ופטור בלא כלום אי-אפשר.)

הבחירות האלה, כך חשבו רבים ובהם אני, יסובו סביב השאלות הגדולות של חלוקת העושר הלאומי ואופן ההתערבות בכלכלה (שכן גם מה שמכונה 'אי-התערבות ממשלתית בכלכלה' היא התערבות לעילא ולעילא, מבחינת בחירה מודעת שלא לעשות), סימן להתפתחות והתבגרות בשיח הפוליטי הישראלי. והנה בא לו המבצע בדרום והשיח החברתי נוצק תחת עפרת, ללמדנו, או אולי יותר נכון – להזכיר לנו, שלבני האדם, ומשום מה ביייחוד לאלה החיים במזרח התיכון, יש נטייה מעצבנת במיוחד שלא לנהוג לפי תחזיות ותיאוריות שונות – ושוב חזרנו לשיח בטחוני שמכתיב כבר שנים את השיח הפוליטי הישראלי, כשברקע מהדהדים הדי המבצע האחרון בעזה והסחף הלאומני שהביא עמו. להמשיך לקרוא "כמה מילים על הבחירות הקרבות (פטור בלא כלום אי-אפשר)"

גלאון ופירורי התקציב

העליהום התקשורתי על זהבה גלאון לא יכול שלא להראות מתוכנן – הנושא זכה לפרסום נרחב ללא כל פרופורציה לחשיבות האמיתית (האפסית) של העניין. להמשיך לקרוא "גלאון ופירורי התקציב"