מוקדש לעיתונאי דניאל בלוך ז"לשנפטר בטרם עת, ביום שישי שעבר, והוא בדרכו ל"קול ישראל" לשידור תוכניתו השבועית. יהי זכרו ברוך.
במאמר "מפלגת העבודה – מי כבר יתפלג?", כותב ד"ר אודי מנור: "רעיונו הותיק יחסית של פרופ' גוטווין אודות הצורך לפצל את הכוחות הס"ד מתוך שתי מפלגות השמאל הקיימות ולהקים מפלגה ס"ד ראויה לשמה אחת, זו שתשים על סדר היום הציבורי רעיונות פוליטיים הפוכים לאלו הרווחים היום, מעולם לא נשמע משכנע יותר.
הצטרפותה של מפלגת העבודה ליוזמת נתניהו להפרטת הקרקעות […] היא בבחינת רוביקון שחצייתו מחייבת את מימושו של הרעיון ההגיוני והרצוי הזה." עם זאת, טוען מנור, תיאוריה לחוד ומציאות לחוד להמשיך לקרוא "ושוב נדרשים לבן-אהרון"←
דווקא עם החלשות השמאל הישראלי בכלל והמחנה החברתי בפרט,
גילאון, בסיור בחירות בגן שמואל (צילום: נעמן סער)
כדאי לשים לב שבכנסת הקרובה השמאל מקבל שחקן-חיזוק במשקל כבד – הלא הוא הח"כ החדש-ישן אילן גילאון.
גילאון הוא לא הפוליטיקאי הטיפוסי – הוא הגון, מדבר בצורה ישירה ולא מעושה, כריזמטי, אמפתי בצורה נדירה, בעל כושר רטורי, משנה סדורה ויכולת מדהימה לגעת באנשים באופן בלתי-אמצעי. אילן, המשותק ברגלו עקב מחלת פוליו בה לקה בגיל 9 חודשים, מגלם באורחותיו את המשפט שטבע "עלינו להיות תמיד מספיק חלשים כדי להרגיש את זולתנו, ומספיק חזקים כדי לשנות את המציאות".
"לשמאל הישראלי תפקיד של חשמאלי", הוא טוען, "הוא צריך להחליף פאזות, משום שהיום הקרב האמיתי הוא לא על הבעלות על ארץ-ישראל, אלא על הבעלות על מדינתישראל. בהפשטה, מאז ומתמיד הייתה השאלה הפוליטית 'מי מקבל כמה ולמה, ומי משלם כמה ולמה?', במדינת ישראל, התליך שאנו עדים לו הוא תהליך בו יותר-ויותר מקבלים פחות-ופחות, ופחות-ופחות מקבלים יותר-ויותר".
אילן הוא סוציאליסט בכל רמ"ח אבריו והוא מאמין ב"מדינה ביטוחית" -היינו במדינה שמספקת "ביטוח פלטינום פלוס" לכל אזרחיה. גילאון נוהג לכנות את תפיסתו "סוציאליזם אורטופדי", ולפי תפיסה זו "המדינה היא כמו סנדלר, שתפקידה היא להתאים לכל אחד את הנעל המתאימה לו, ולספק לו את הרפידה הנחוצה לו".
עוד בכהונתו הקודמת בכנסת (1999-2003) התבלט כסמן אדום במרצ, כשהיה היחיד שהעז להתייצב במליאת הכנסת והלצביע כנגד תקציב ברק-שוחט אותו ראה כאנטי-חברתי, כאחד ממובילי "מאבק הנכים", כאשר אזר אומץ והתנגד לעמדות הלובי החקלאי והתנועה הקיבוצית בנושא הקרקעות (ועל כך שילם מחיר פוליטי) או כאשר הוביל חקיקה חברתית בדמות חוק שיוון זכויות לאנשים ומוגבליות (וייחוד פרק הנגישות), חוק המחייב לשלם שכר למלצרים מבלי קשר לטיפים שהם מקבלים ועוד.
כיום, כאשר ראשי כל המפלגות הגדולות דוגלים הלכה למעשה בקפיטליזם חזירי, בגלוי (נתניהו וליברמן) או במסווה (לבני וברק), טוב שיש אילן גילאון בכנסת.
כמאל 