מכתב פתוח לצעירי וצעירות מפלגת העבודה

שלום,

 אני כותב לכם/ן משום שלמרות השונות בשייכותנו המפלגתית – חבריי ואני מצעירי מרצ, ואתם מהמשמרת הצעירה של העבודה, שתי תנועותינו יונקות מהמעיין הרעיוני של הציונות הסוציאליסטית ולא פעם מצאנו את עצמנו שכם אל שכם במאבקים חברתיים ופוליטיים.

איתן כבל (צילום: גלית לובצקי)
איתן כבל (צילום: גלית לובצקי)

 כסוציאל-דמוקרטים, דומני שאנו חולקים את ההבנה של חשיבותם של איגודי עובדים בכלל ושל ההסתדרות בפרט – לכלכלה, לחברה ולפוליטיקה הישראלית.

ברמת הפרט, האיגוד המקצועי הוא המשענת של העובד – המקנה לו מידת מה של בטחון והגנה בשוק תעסוקה קניבלי וחסר רחמים בו עבור יותר ויותר עובדים שכר המינימום הוא גם שכר המקסימום. ברמת מקום העבודה, נציגות נבחרת לעובדים הנה המשך ישיר של התפיסה הדמוקרטית של מתן ייצוג, משום שדמוקרטיה לא נעצרת בכניסה למקום העבודה. ברמה החברתית – איגוד עובדים, קל וחומר ככל שהוא גדול וחזק יותר, הנו בית לעובדים, שפעמים רבות הנו היחיד שמצליח לחצות גבולות אתניים, דתיים עדתיים וכדומה, לטובת חשיבה ופעולה סולידרית. כלכלית – איגודי עובדים גדולים הם שחקן מרכזי במשק, פעם אחת משום כוחם הצרכני ופעם אחת משום שהם אלו שמפעילים ומתפעלים את גלגלי השיניים של המכונה הכלכלית. פוליטית – איגודי העובדים הם התשתית והבסיס לתנועות ומפלגות סוציאל-דמוקרטיות ברחבי העולם, ופעמים רבות הם המנוע של מפלגות אלה.

 אלא שמרחק רב בין מצב הדברים שתואר עתה לבין ההסתדרות תחת עופר עיני: עובדים וועדים חיים בפחד וחווים השתקה – לא רק מצד המעסיקים אלא גם מצד האיגוד, ההסתדרות הייתה שותפה פעילה של הממשלה ושל מעסיקים ביצירת שוק עבודה פיאודלי של 'דור א', 'דור ב", עובדי קבלן, שכירים שמוגדים כפרילנסים ושאר שיטות העסקה נצלניות, וכן הפקירה את האינטרס הציבורי בכך שהסכימה להפרטות – כל עוד ניתן לדור העובדים הנוכחי פיצוי מספיק. פוליטית – במקום שתייצר ההסתדרות את האלטרנטיבה לממשלה, היה זה יושב-ראש ההסתדרות שאיפשר את הקמתה – באמצעות עסקה החבילה במשק שאיפשרה את כניסת מפלגת העבודה בראשות ברק, וכשהשתמש בכוח הפוליטי של המנגנון ההסתדרותי במפלגה כדי להשאיר אותה שם, עד להקמת מפלגת העצמאות.

 במצב זה, החלטתה של מפלגת העבודה לתמוך מחדש במועמדותו של עופר עיני מבישה, ושום עסקה פוליטית בין יו"ר המפלגה ויו"ר ההסתדרות לא תוכל להצדיק אותה. יתרה מזאת, בעוד כשנה וחצי, אם לא קודם לכן, נעמוד כולנו בצמתים ומחוץ לקלפיות וננסה לשכנע את הציבור להציב חלופה לנתניהו. מי שלא מבין שהדרך להחלפת נתניהו עוברת בהחלפת ההנהגה הנוכחית של ההסתדרות טומן את ראשו בחול.

 לנו, כצעירי מפלגות, אחריות מיוחדת כלפי מפלגותינו, לראות את טובתן כשהן אינן רואות זאת. הריחוק שלנו מהסיאוב ומהשררה מאפשרים לנו לראות נכוחה. זהו המקום של פעילות ופעילי מפלגה צעירים לנקוט בעמדה ערכית ואידאולוגית, ולתמוך בסיעת הבית החברתי בראשות איתן כבל להסתדרות, ובתמי זנדברג לראשות נעמת

בברכה,

תומר רזניק,

יו"ר צעירי מרצ

(פורסם במקור ב"עבודה שחורה")

רוצים לקבל הודעה בדוא”ל בכל פעם שהבלוג מתעדכן? לחצו כאן

פוסט אורח: יחימוביץ' – ימין סוציאלי נגד סוציאל דמוקרטיה

הראיון שהעניקה שלי יחימוביץ' לגידי וייץ ב'הארץ' הוא שלב נוסף בהגדרתה העצמית כימין-סוציאלי, תפיסה שהיסטורית הופיעה כניגודה של הסוציאל-דמוקרטיה וכשלילתה.

יחימוביץ'. שוברת ימינה. (צילום: זאב ינאי)
יחימוביץ'. שוברת ימינה. (צילום: זאב ינאי)

על כך שעמדותיה של יחימוביץ' אינן מתיישבות עם סדר יום סוציאל-דמוקרטי כלשהו עומדים זה מכבר גם מי שנאלצים לתרץ אותן כ'טקטיקה', משמע, כסטייה תועלתנית למען השגת המטרה. ואולם, מאחר ובעמדותיה של יחימוביץ' ניתן לזהות מזה זמן קו רציף של 'שבירה ימינה', כפי שהיטיב לזהות אתר 'סרוגים', דומני שניתן להסיק שדבריה אינם 'טקטיקה' אלא ביטוי של עמדותיה כמות שהן.

דבריה על ההתנחלויות הם ללא ספק ליבת הראיון. 'לשעתו', היא מסבירה, הייתה ההתנחלות 'מהלך קונסנזואלי לחלוטין, ומי שקומם את ההתיישבות בשטחים זה מפלגת העבודה. זאת עובדה, עובדה היסטורית'. אך זו אינה עובדה היסטורית, אלא עיוותה; חצי-אמת שמקורה בשמאל היוני שנועדה לנגח את תומכי הפשרה הטריטוריאלית שבמפלגת העבודה, ואשר אומצה בהמשך על ידי הימין המתנחלי.

יחימוביץ' ממשיכה ומאמצת את הטיעון המתנחלי כאשר היא מציינת כי עלות הקמת בית ספר לכל מספר ילידים בהתנחלות היא כעלות הקמתו בתוך הקו הירוק. אך מבלי להתבלבל היא מיד סותרת את עצמה ומוסיפה: 'אני לא אומרת שההתנחלויות עצמן לא עלו יותר כסף'. בהמשך לסתירה זו היא טוענת כי 'אני מכירה את המשוואה הידועה הזאת – שאם לא היו התנחלויות אז הייתה מדינת רווחה בתוך גבולות ישראל', ומדגישה ש'אין לה קשר למציאות'.

דומני, שלא אטעה אם אזהה בתיזה שיחימוביץ' סבורה ש'אין לה קשר למציאות' עיוות של תיזת 'מנגנון הפיצוי של הכיבוש' שהצעתי במאמרי 'היסודות המעמדיים של הכיבוש'. במאמר זה טענתי כי הקמת מדינת הרווחה החלופית בהתנחלויות איפשרה לימין לפרק את מדינת הרווחה בתוך הקו הירוק, תוך הצעת פיצוי לשכבות הנמוכות שנפגעו ממדיניות זו. בסיס טענת 'מנגנון הפיצוי של הכיבוש' הוא פוליטי ולא חשבונאי: היא מצביעה על כך שכמו כל מפעל קולוניאלי משמש הכיבוש לעיצוב היחסים החברתיים בתוך המטרופולין, היינו בישראל הריבונית. תיזה זו שוללת את ההיגיון החשבונאי של עמדת 'כסף לשכונות ולא להתנחלויות' בנוסח 'שלום עכשיו', ומציעה במקומו הגיון פוליטי המצביע על זיקת הגומלין בין התמשכות הכיבוש, התרחבות מפעל ההתנחלות, הפרטת מדינת הרווחה והתבססות ההגמוניה של הניאו-ליברליזם הישראלי. יחימוביץ', לעומת זאת, חוזרת אל ההיגיון החשבונאי, אם כי היא מאמצת את גירסתו הימנית ולפיה בית ספר בהתנחלויות = בית ספר בישראל, וכך היא מתעלמת מכך שבתי ספר נבנו בהתנחלויות אך לא בישראל, כדי לפרק את מדינת הרווחה.

אלא, שיחימוביץ לא סברה כך תמיד. להפך, בראיון לנחמיה שטרסלר ב'הארץ' בדצמבר 2005, זמן קצר לאחר שנכנסה לפוליטיקה אמרה יחימוביץ' כי 'בזמן שנמחקה פה מדינת הרווחה, בזמן שהופסקו ההשקעות בערי הפיתוח, קמה מדינת רווחה חלופית מעבר לקו הירוק. שם יש מקומות עבודה, שם יש תקציבי תרבות גבוהים, ומענקי פיתוח ובנייה. ברור לחלוטין שמפעל הכיבוש הענק הזה פגע בכלכלת המדינה ופגע ברשת הסוציאלית של המדינה'. מה גרם ליחימוביץ' לשנות את עמדתה? דומה שההסבר לכך מצוי ב'שבירה ימינה' שלה ובאימוץ ההיגיון המתנחלי.

מכללית אריאל. (צילום: Ori~)
מכללית אריאל. (צילום: Ori~)

ההיגיון המתנחלי משפיע גם עמדותיה החברתיות של יחימוביץ'. כך למשל עמדתה ביחס ל'מרכז האוניברסיטאי באריאל', שההכרה בו כאוניברסיטה, לדבריה, חייבת להיות מותנית בשיקולים אקדמיים בלבד. בכך מתעלמת יחימוביץ' לא רק משיקולים מדיניים ומשפטיים, אלא גם מן העובדה, שבהתאם למסורת הסוציאל-דמוקרטית בישראל מתקיים תיכנון אקדמי, הקובע האם צריך להקים עוד אוניברסיטאות והיכן. עולה, כי ביחס להתנחלויות מוכנה יחימוביץ' לאמץ את גישת השוק: כל מוסד שייקנה רמה אקדמית יוכרז כאוניברסיטה. זוהי בדיוק העמדה שבשמה מקדמים רייכמן והמרכז הבין-תחומי את הפרטת ההשכלה הגבוהה.

הראיון חושף גם כשל העשוי לסביר כיצד מתחת למיתוג העצמי הסוציאל-דמוקרטי אימצה יחימוביץ' גירסה ימנית של הציונות. באופן מביך היא מציינת ש'אני לא מכירה ויכוח … על ציונות וסוציאליזם' בתנועת העבודה, בעוד שוויכוח זה היה אחד המקורות הפוריים לגיבוש הסינתיזה הציונית-סוציאליסטית. בהמשך הראיון היא מוסיפה לרדד את הציונות להמנון, דגל ושירות קרבי, באופן המוציא גם את חזונו של הרצל ב'אלטנוילנד' מגבולות הגדרת הציונות של יחימוביץ'.

יחימוביץ' נוקטת בהפרדה שאיפיינה את עמדת 'שלום עכשיו', רק במהופך: הם חשבו כי ניתן להגיע לשלום מבלי לתקן את החברה, היא סבורה כי ניתן ללחום לצדק חברתי תוך התעלמות מזיקת הגומלין בין ההתנחלויות למשטר ההפרטה. יסודה של תפיסה סוציאל-דמוקרטית הוא עיצוב החברה תוך זיהוי יחסי הגומלין בין תחומי החיים השונים, כלכלה, חברה, כיבוש וזכויות אדם, למשל. הימין הסוציאלי סבור כי ניתן להשיג צדק חברתי בנפרד משאר התחומים.

מדוע חשובה הבחנה בין ימין סוציאלי לסוציאל דמוקרטיה? ככל שהוויכוח על השטחים הולך ומתקרב להכרעה מעתיקים המתנחלים את זירת הפעולה שלהם אל תוך ישראל הריבונית, ותוך אימוץ גישת הימין הסוציאלי הם פועלים לעצב אותה בדמותם. הפרדה והנגדה בין עמדותיה של הציונות הסוציאליסטית לבין הימין-הסוציאלי היא חיונית, אפוא למאבק על דמותה של ישראל.

ומהי המסקנה הפוליטית? מבחינה סוציאל-דמוקרטית עדיף עמיר פרץ על יחימוביץ'; יחימוביץ' עדיפה על הרצוג ומצנע הניאו-ליברלים. אם יחימוביץ' תבחר לראשות המפלגה, חשוב שהיא תמצא מולה אופוזיציה סוציאל-דמוקרטית.

רוצים לקבל הודעה בדוא”ל בכל פעם שהבלוג מתעדכן? לחצו כאן

ושוב נדרשים לבן-אהרון

מוקדש לעיתונאי דניאל בלוך ז"ל שנפטר בטרם עת, ביום שישי שעבר, והוא בדרכו ל"קול ישראל" לשידור תוכניתו השבועית. יהי זכרו ברוך.

במאמר "מפלגת העבודה – מי כבר יתפלג?",  כותב ד"ר אודי מנור: "רעיונו הותיק יחסית של פרופ' גוטווין אודות הצורך לפצל את הכוחות הס"ד מתוך שתי מפלגות השמאל הקיימות ולהקים מפלגה ס"ד ראויה לשמה אחת, זו שתשים על סדר היום הציבורי רעיונות פוליטיים הפוכים לאלו הרווחים היום, מעולם לא נשמע משכנע יותר.

הצטרפותה של מפלגת העבודה ליוזמת נתניהו להפרטת הקרקעות […] היא בבחינת רוביקון שחצייתו מחייבת את מימושו של הרעיון ההגיוני והרצוי הזה." עם זאת, טוען מנור, תיאוריה לחוד ומציאות לחוד להמשיך לקרוא "ושוב נדרשים לבן-אהרון"

משחק כפול 2 – תגובה לטל וולפסון

שלושה ימים לפני שפורסם, המאמר "המשחק הכפול של שלי יחימוביץ'" נשלח בדוא"ל ללשכתה של ח"כ יחימוביץ' בבקשה לתגובה*.  טל וולפסון, בלוגר ואיש מפלגת העבודה, בחר לפרסם מאמר תגובה לדברי ב'עבודה שחורה'.

אתחיל דווקא בנקודה משנית יחסית בדבריו של וולפסון, והיא שבניגוד לטענות שלכאורה עלו מדברי, לשלי יחימוביץ' "קווים אידאולוגים ברורים שהיא לא מוכנה לעבור עליהם גם במחיר אובדן תמיכה אלקטוראלית.". לטענה המעניינת הזו נתן וולפסון את הדוגמא הגרועה ביותר והיא תמיכתה של יחימוביץ' ברון חולדאי לראשות עריית תל-אביב תוך מתקפה בוטה על שותפה ליוזמות חקיקה רבות, דב חנין. ומדוע זו דוגמא גרועה? מכמה סיבות – ראשית, מבחינה אידאולוגית יתקשה מר וולפסון לשכנעני שהבחירה הסוציאל-דמוקרטית תהיה חולדאי, הליברל מבחינה חברתית (זכויות הקהילה הגאה וכד') והניאו-ליברל מבחינה כלכלית על פני המצע האדום-ירוק שהציג חנין (יצויין שהאג'נדה האדומה-ירוקה היא היום הבון-טון אצל מפלגות סוציאל-דמוקרטיות אירופיות רבות). חלקו השני של הטיעון, בדבר "אובדן תמיכה אלקטוראלית", הוא מגוחך ממש – אולי בסביבה שנמצא בה מר וולפסון (וכך גם בסביבתי שלי) העדפת חולדאי על-פני חנין היא צעד לא פופולארי, אולם זוהי בועה מצומצמת למדי, וברוב המוחלט של הציבור העדפת ראש-עיר מכהן, מועמד מפלגת העבודה וטייס בעברו על פני ח"כ קומוניסט מחד"ש היא צעד המזכה בתמיכה, ולא גורע אותה. ולא פחות חשוב, אם לא יותר – בעוד שלחנין אין שום כוח פוליטי במפלגת העבודה (וגם בחד"ש מצבו אינו מזהיר) לחולדאי יש מפקד מכובד של כמה אלפי חברים וכן תומכים הפזורים במוסדות המפלגה השונים, כך שגם פנים-מפלגתית – תמיכה בחולדאי רק מחזקת את יחימוביץ'. להמשיך לקרוא "משחק כפול 2 – תגובה לטל וולפסון"

המשחק הכפול של שלי יחימוביץ'

היא פרלמנטרית מעולה, היא אשפית תקשורת, היא אומרת את כל הדברים הנכונים, אולם היא משחקת משחק כפול. להמשיך לקרוא "המשחק הכפול של שלי יחימוביץ'"

על סטודנטים עזתים, ראש עיר מזמר ובלוג פוליטי טוב

שלוש הערות – אחת על עזה ושתיים מוניציפליות: להמשיך לקרוא "על סטודנטים עזתים, ראש עיר מזמר ובלוג פוליטי טוב"