55 שנה לאחר ביטול הזרמים בחינוך (או יותר נכון – לאחר ביטול זרם העובדים), מתנוססת על שער "הארץ" מיום חמישי האחרון ידיעה על הקמת זרם חדש בחינוך – "חילוני-דתי", לפי החלטת הכנסת, ביוזמת הח"כים מלכיאור וטרטמן ובתמיכת השרה יולי תמיר. לזרם החדש תהיינה "אותן מטרות העומדות בבסיס החינוך הממלכתי, בתוספת ההכרה בחשיבות החינוך לסובלנות והחיים המשותפים בין דתיים, חילונים ומסורתיים תוך מתן דגש לערכים יהודיים(פיקציה בפני עצמה, אבל זה כבר עניין אחר – ת.ר.)", כך לפי ההחלטה.
לי כבר ברור שהפונים העיקריים לזרם החינוך הזה לא יהיו תלמידים שלומדים בבתי ספר דתיים אלא תלמידים חילוניים מבתי ספר ממלכתיים (אישוש מסוים לכך ניתן למצוא בסוף הכתבה הזאת). שכן חלקים לא מבוטלים מהציבור החילוני (גם בזה המשכיל וה'ליברלי', ולראיה השרה פרופ' יולי תמיר), חילוניותם אפולוגטית, והם מבקשים לחסות תחת כנפי השכינה, אם רק תופקע מידי האורתודוקסיה ('מה רע בקצת יהדות?').
למרבה הצער, בישראל של היום (שלא כמו בעבר) קבוצה זו בקרב הציבור החילוני היא גדולה מאוד וכמעט שאין חילונים מתוך עקרון. הכוונה היא לכאלו אשר החילוניות שלהם אינה רק אי-קיום מצוות, אלא למי שמתוך תפיסת עולם מתנגדים לדת. רוצה לומר, מדובר בחילוניות מטעמי נוחות ולא מתוך הכרעות מוסריות-ערכיות. כך נוכל גם להבין את רגשי הנחיתות החילוניים אל מול הדת(יים) ואת העובדה שפוליטיקאים חילוניים מוכנים לרמוס את החילוניות או לתת למפלגות הדתיות לרמוס אותה. כי אכן, בעוד שהעגלה הדתית מלאה (בפירות באושים, אבל עדיין מלאה), העגלה של החילונים (ואני מבין פה בין הציבור החילוני לבין החילוניות) ריקה, או אולי נכון יותר לומר שהיא מרוקנת, ושלכל היותר מדובר בעגלת קניות.
וכך, כאשר במערכה כלל לא נשמע קול אתאיסטי השומר על החילוניות כעקרון בפני עצמו, אנו מוצאים את עצמנו עם זרם חינוכי אחד נייטרלי מבחינה דתית (הממלכתי), עוד שלושה זרמים דתיים (ממכלתי-דתי, מעין החינוך התורני והחינוך העצמאי של אגודת-ישראל), וכעת עם זרם נוסף "חילוני-דתי". ואני שואל, איפה זרם החינוך החילוני?
בטורקיה, זה לא היה קורה…
רוצים לקבל הודעה בדוא"ל בכל פעם שהבלוג מתעדכן? לחצו כאן
כמאל 
אמת ויציב.
ניסחת את זה יותר טוב ממני.
גם ירון לונדון העיר לשרה תמיר כי זה סותר את רעיון הממלכתיות, בעוד הוא נשען על החינוך הרפובליקאי הצרפתי שבו לומדים אותו דבר מפריז ועד מרסי.
נדמה, כי לא תהיה ברירה אלא לחזור להקמת זרם העובדים, או זרם העובדים הדמוקרטי בחינוך, כי לכל קבוצות הימין הקלריקי כבר הקימו בתי ספר משלהם והם לא נאלצים לבלוע את צפרדעי משרד החינוך ורק אנחנו, אנשי השמאל החילוני, נאלצים לבלוע את צפרדעי משרד החינוך תמורת אמונה ברעיון הממלכתיות – כשהוא למעשה אינו מקויים על ידי אף אחד חוץ מאיתנו.
נקווה כי רשת בתי הספר הדמוקרטיים, האתרפוזופים וכל שאר בתי הספר המתקדמים יתאחדו וידרשו הקמת זרם מוכר ועצמאי על ידי משרד החינוך גם כן (והם יענו לתוכנית ליבה רק ביום שרשת המעיין התורני תיענה לה).
נמרוד, חזרה לזרם העובדים נשמעת לא-סבירה בעליל. באילו חוגים בדיוק תמצא לכך ביקוש? במקרה הטוב במס' מצומצם של קיבוצים ואולי בעוד כמה יישובים בודדים. כמו רוב הציבור הישראלי, גם השמאל הישראלי החילוני הוא ברובו נטול תודעה מעמדית ויותר קרוב לליברלזם מאשר לסוציאליזם. לכן, אני סבור שהפתרון צריך להיות ביטול *כל* הזרמים ויצירת זרם ממלכתי אחד.נכון שגם התהליך הזה הוא לא טבע שכן הוא מנוגד לתהליכי ההתפרקות של החברה הישראלית לפרודות-פרודות, ועם זאת, זה נראה לי יותר אפקטיבי ובר-ביצוע מהחזרת זרם העובדים כזרם מרכזי בחינוך.
תומר יקירי, אני לא יודעת אם שמת לב, אבל החינוך החילוני הוא פיקציה.
בשישים השנים האחרונות החינוך החילוני היה שלוחה ישירה של הציונות (ובעיקר הציונות הקיבוצית). הציונות, שהיוותה את כל הרוח החילונית, גם קצת נופחת את נשימותיה האחרונות. ההידרדרות התרבותית והמוסרית שמתרחשת בישראל היא תוצאה ישירה של מות הציונות הישנה.
וכמו שהציונות היא פיקציה, כך גם החינוך הממלכתי-חילוני הוא כזה. כשהערך המרכזי בגישת החינוכית שלך כבר לא רלוונטי, קשה להחזיק בית ספר. בתי הספר שניצחו את הרקבון התרבותי באמת הם אלה שהציבו במרכזם את ערך האדם; חינוך אנתרופוסופי, דיאלוגי, דמוקרטי, הומניסטי, ועוד כלמיני שאני לא זוכרת עכשיו.
חינוך הוא תחום מרתק ומסובך ולא חד משמעי בכלל-בכלל, ולכן ההצעה של נמרוד (לאחד את בתי הספר ה"מיוחדים") לא הגיונית בעיניי. מדובר בגישות בפעמים רבות הן שונות זו מזו ובפעמים עוד-יותר-רבות הפוכות לחלוטין.
מאידך, תומר, הרעיון שלך ליצירת זרם חינוכי ממלכתי אחד צורם לי מאוד מאוד. זה לא המקום או הזמן להתחיל לשטוח את האג'נדה החינוכית שלי, אבל רק אומַר שאני חושבת שיש ילדים שונים עם צרכים ורצונות שונים, ואני חושבת שתפקיד בית הספר הוא גם ובעיקר לחנך, ולא רק להקנות השכלה. (ובכלל לא ניכנס לזה שלדעתי תעודות הבגרות הן שורש כל הבעיות של מערכת החינוך)
אני חושבת שהמדינה צריכה לאפשר חינוך לנער על פי דרכו, ולא פס ייצור לתלמידים א-לה החומה של פינק פלויד. אם יש מקום שהציונות העובדת והסוציאליזם וכל החברים שלך מטורקיה לא צריכים להיכנס אליו, זה הנפש האנושית. לכל הורה בישראל צריכה להיות האפשרות לתת לילדיו לגדול על פי השקפת עולמו.
כאן אני מסכימה במידה מסויימת עם הפסקה האחרונה של נמרוד, שכל המדינה מוכרחה לתמוך בזרמים השונים. המצב הקיים עכשיו, שכל בתי הספר ה"מיוחדים" הם פרטיים או חצי פרטיים, הוא בלתי נסבל בעיניי (יו, צביעות). יש את בית הספר הדמוקרטי בגבעת אולגה שמתקיים מתרומות ומתמיכה כספית עצומה של העירייה, והוא באמת מיועד לאוכלוסיה הלא-מאוד-אמידה-בלשון-המעטה של המקום.
ובאשר לחינוך הדתי? כאמור, אנשים צריכים להיות מסוגלים לאפשר לילדיהם חינוך על פי השקפת עולמם. כאן עולה השאלה, עד איפה? מה אם מישהו ירצה להקים זרם שיקח את רעיונותיו מכהנא או מרזל וחבריהם?
מן הסתם, כל הנושא מוכרח להיות מפוקח על ידי משרד החינוך, אבל בצורה מאפשרת ולא בצורה מגבילה ומסרסת כמו היום. משרד החינוך צריך לצאת מנקודת הנחה שיש מקום לכל גווני קשת החינוך, אבל רעיונות שסותרים עקרונות אנושיים בסיסיים אינם חינוך, אלא שטיפת מוח. ובמידה מסויימת, למרות שאי אפשר לומר שהוא סותר עקרונות אנושיים בסיסיים, גם חינוך ציוני הוא סוגשל שטיפת מוח. אני חושבת שעצם הבקשה לחנך לערך מסויים היא בעלת גוון של עצימת עיניים ממוסדת.
(נו, הכל בגלל הסוציאליזם. התחלתם כגישה כלכלית ותסיימו כתורה פילוסופית. זאת הבעיה עם אידיאולוגיות, יש להן רק עין אחת והיא מסתכלת רק לכיוון אחד.)
רתם, תגובה לכל הטענות שהעלת תקח זמן רב ואף לא תהיה בגדר דיון אחד אלא כמה דיונים במקביל. עם זאת, ארצה להתייחס לנקודה שלעניות דעתי היא החשובה שבדבריך: מחד את טוענת שתפקיד בתי הספר הוא לא רק ללמד אלא בעיקר לחנך, ומאידך את מבקשת ממני מהציונות ומהסוציאליזם [ומחברי הטורקים:)] שלא "להכנס לנפש האנושית" . אני חושב שאם אנו מסכימים שתפקיד בתיה"ס הוא בראש-ובראשונה לחנך, ולא ללמד, אנו בהכרח "נכנסים לנפש האנושית" ואין זה רע (כל עוד זה נעשה באווירה סובלנות ולא באווירה טוטליטרית).יותר מזה, האדם (ונפש האדם) חשוף כל הזמן להשפעות על נפשו מצד גורמים שונים (למשל הדת ותרבות הצריכה על שלוחותיה השונות [תוכנית טלוויזיה סרטים וכד']), מדוע להפקיר את הזירה לגורמים אלה? מדוע זה פסול שמערכת החינוך תנסה לחנך לערכים אחרים? את יכולה לומר שעל מערכת החינוך להיות נייטרלית מבחניה ערכיתף אבל אדז באמת לא נותר לה אלא ללמד.
הזרם החדש הזה, מגדיר את רגשי הנחיתות של החילונים הממלאים את התפקיד המיועד להם מידי הדתיים : "חמורו של משיח".
http://cafe.themarker.com/view.php?t=542656
מיכאל