1. הנחה: "הכלכלה היא רק המתודה, אך המטרה היא לעצב את הנשמה" – או במילים פשוטות: המערכת הכלכלית מעצבת (גם אם לא בלעדית) את התרבות, הנורמות בחברה וכד', וע"י כך את נפשו של היחיד. זו, כאמור, הנחה שאני מניח להמשך הדיון ועל-כן לא אתחיל למנות את מגוון הנימוקים והתימוכין לטענה זו. עם זאת, מספיק להתבונן בתופעת תרבות הצריכה כדי לראות שיש ממש בטענה זו.
2. בארזים נפלה שלהבת: התנועה הקיבוצית, כידוע, ירדה מזמן מכוחה ומזה שנים נמצאת בתהליכי הפרטה ואינדיבידואליזציה/דה-קולקטיביזציה. ההפרטה בקיבוצים מהווה, הלכה-למעשה, התנערות מהרעיונות הסוציאליסטים שהיו בעבר נר לרגלי הקיבוצים.
3. הקיבוץ מחפש משמעות: עם ההתנערות הכללית מהרעיונות הסוציאליסטים והשיתופיים בקיבוץ, היעלמות של מוסדות כגון בתי הילדים (במקרה הזה ספציפית, היעלמות מבורכת, לדעתי) וירידת מוסד חדר האוכל, הלכו ונעלמו היסודות שמחזיקים ומשמרים את הקהילה.
4. אין וואקום: אחרי שההפרטה מוטטה את השיתופיות והסולידריות, נכנסת הדת לתמונה (ע"פ רוב תחת השם המכובס "מסורת"). אין זה מקרי שבזמן האחרון מתרבות הידיעות על הקמת בתי-כנסת, הכשרת חדרי אוכל (כאן ישנו גם שיקול כלכלי) ובאופן כללי "התקרבות" של הקיבוצניקים ליהדות. לדת יש באמתחתה בדיוק את מה שכל קהילה צריכה – היא מציעה מסגרת קהילתית עם תכנים ברורים עם ריטואלים שונים (וישנו כמובן התנ"ך, שניתן למצוא בו מה שרק רוצים) שיוצרים "ביחד" כמענה לתחושת ניכור.
5. כסף לא קונה הכל: תרבות הצריכה משמשת ככלי של השיטה הניאו-ליברלית ליצירת תחושת אושר/סיפוק מדומים דרך צריכה (אם נשתמש במונחים אפלטוניים נאמר שהניאו-ליב' פונה לאלמנט ה"תיאבונות" שבנפש), אולם כמובן שאין בידי הניאו-ליברליזם להביא לאושר וסיפוק ממשי לאדם (יש לשוב ולהזכיר שזו גם לא מטרת הניאו-ליברליזם, ושהאושר/סיפוק מינימלי של האדם הוא בגדר צורך אינסטרומנטלי – למען לא ימרדו ויפילו את הסדר הקיים), התוצאה של מצב זה היא עליית קרנו של הניו-אייג' מחד, והתקרבות לדת, מאידך.
6. סימביוזה: בעוד שקהילה הדוגלת בסוציאליזם ומנהלת אורחות חיים שיתופיים הינה בלתי-נסבלת בעבור הניאו-ליברליזם, הדת, אשר כאמור עונה על צרכים אנושיים קיימים מבלי לערער על הסדר הקפיטליסטי (הדתות מדברות על צדקה ולא על צדק, זאת יש לזכור), דווקא מסייעת לו. היא משולה בכך למשכך כאבים אשר מטפל בסימפטום ובכך מאפשר להתעלם מהמחלה הגורמת לו. ומאידך, הניאו-ליברליזם משרת את הדת שכן בעוד הוא מנתץ את הסולידריות על בסיס מעמדי ומחליש את הסולידריות על הבסיס הלאומי (מסגרות חילניות במהותן), יותר ויותר פונים אל חיקה של הדת בחפשם משמעות ומזור לניכור.
רוצים לקבל הודעה בדוא"ל בכל פעם שהבלוג מתעדכן? לחצו כאן
כמאל 
הממ. תוספת אחת: הדת והקפיטליזם דווקא הולכות שלובות הרבה לפני ש"הפרטה" היה מושג ששומעים כל בוקר ברדיו. מפורסמת במיוחד התיאוריה של ובר, שזיהה את הפרוטסטנטיות עם הקפיטליזם: הפרוטסטנטיות לוקחת מהאדם את החמלה שבקתוליות, היא לא מאפשרת לו כל שליטה על גורלו. ההכרעה בדבר העולם הבא לפי התפישה הפרוטסטנטית היא נעלמת, האל יכריע לפי ראות עיניו ואין לאדם כל דרך לדעת אם לחובה נדון אם לזכות. כיוון שכך, לאדם נותר רק לעשות את מה שהוא חושב שהוא טוב (לפי הספרים, אולם בלי ידיעה אמתית וגם בלי ציפייה לתמורה – לותר היה מאמין אכזר למדי) כל יום, בצורה סיזיפית. ובר מוצא קווים מקבילים רבים בין הלך הרוח הזה לבין תפישת העבודה במנגנון קפיטליסטי (ודי אם נראה את הרצינות התהומית וחסרת הפשרות בה לוקחים האמריקאים את עבודתם). כך שהקשר בין אמונה דתית לא מתפשרת ובין קפיטליזם הוא לא עניין חדש.
חוץ מזה, רשימה מצוינת.
המדינה ובעלי העניין ,באמצעות המדיניות הקלקלית הקלוקלת,לוקחים את הגוף של האדם, וטוחנים אותו דק דק (לצרכי רווח),והדת,גונבת מהאדם את הנפש שלו.
כך רואים שאלה שני הגורמים המזינים זה את זה,כדי לוודא שליטה מושלמת בנתינים.
אני דווקא חושבת שההפרטה ממלאת את החלל שמותירה הדת.
(ולקח לי כמה שניות להבין שניאו-ליב' זה לא ניאו-ליבוביצ'יאניזם)
הטקסט הזה נראה כאילו לקחת תיאורה של ז'יז'ק והשלכת אותה על התנועה הקיבוצית.
כדאי להזכיר גם שבניגוד לשנים עברו בהם התנועה הקיבוצית ניסתה להציג מודל אחר של יהדות, הפיקה הגדה לפסח משל עצמה, הקימה "מכון חגים" בשם 'שיטים' שעשה עבודה מופלאה ונתן משמעויות מודרניות, סוציאליסטיות, לאומיות וחילוניות לחגי ישראל אזי נדמה כי הזרם המרכזי בתנועה הקיבוצית היום כבר התעייף ממעלה את העלה הריקה שלו ונותן לאנשי חב"ד למלא אותה בטור שבועי ב"דף הירוק" וב"הקיבוץ" (חזן ויערי מתהפכים בקבר בדקות אלו).
נמרוד (אבישר) – אני כיוונתי ברשומה לכיוון אחר, אבל תודה על ההערה (או שמא ההארה) שלך, שמרחיה את מסגרת הדיון.
רתם – מבחינה היסטורית את כמובן צודקת, אבל אני ניסיתי לדבר על תופעה עדכנית יותר. אני גם חושב שכדאי לעשות הפרדה בין הקפיטליזם המוקדם יותר לבין הניאו-ליברליזם של ימינו (עוד על כך תוכלי לקרוא בקישורים שנתתי בתחילת הרשומה).
נמרוד (ברנע)- קודם כל, עכשיו אני מבין למה שאלת אותי אם לקחתי ממך את "ברוכים הבאים למדבר של הממשי" :-), לבושתי אומר שפרט לכמה אמרים קצרים שלו, שאת רובם אתה שלחת לי, לא הזדמן לא לקרוא את ז'יז'ק. עם זאת, מתוך העמדה שאתה הצגת בפני כעמדתו, היא שיש "לחבור" אל הדת במאבק ברלטיביזם מחד ובניהילים מאידך. ואילו מה שאני ניסיתי לרמוז ברשומה הזאת הוא שלעניות דעתי הדבר אינו אפשרי.
אני רוצה לדעת למה בדיוק אתה מתכוון ב"בתי הילדים", ולמה אתה חושב ש"העלמותם" היא דבר טוב.